הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 באוקטובר, 2017 4 תגובות

הדרך לכרם הזיתים של רמי באבו סלמן קצרה ויפה. רק כחצי שעה מכפר סבא. מגיעים לאזור חורשים, חוצים את יער חורשים המוריק, ואנו בקצה הכרם. כל מי שרוצה יכול להגיע לשם מדי יום, כל היום. אבל זה נכון רק אם אתה ישראלי. אם אתה פלסטיני, תושב אבו סלמן, הדרך לכרמך, הנמצא ק"מ שניים מביתך ארוכה וקשה.

תשאלו איך ייתכן?

ובכן, אבו סלמן הוא כפר פלסטיני הנמצא קרוב לקו הירוק. מרבית מטעי הזיתים של תושבי הכפר נמצאים ב"מרחב התפר". לצירוף המלים הזה קונוטציה נעימה. "מרחב" הוא שטח שמאפשר לאדם חופש תנועה וחופש נשימה, ו"תפר" הוא משהו עדין המחבר בין שני חלקים . אבל "מרחב התפר" הוא ביטוי מכובס. שטח זה אינו מאפשר חופש תנועה ומרחב מחיה לבעלי המטעים הנטועים בו, וגם אינו מחבר בין שני חלקים. להיפך, הוא מפריד בינם ובין אדמתם.

צילום: ויוי קונפורטי

 

אז מהו מרחב התפר?

צירוף המילים הזה מתאר את השטח בין הקו הירוק לבין גדר ההפרדה. זאת משום שגדר ההפרדה לא נבנתה על הקו הירוק, אלא ממזרח לו, כך שמטעי הכפרים הפלסטינים נשארו ממערב לגדר. טוואי גדר ההפרדה הבטיח שההתנחלויות תהיינה ממערב לגדר, אבל גם כלא מספר רב של אדמות פלסטיניות.

כשנבנתה הגדר שכלאה את האדמות הפלסטיניות ממערב לגדר, הבטיחה מדינת ישראל לפלסטינים גישה נוחה לאדמותיהם. גישה נוחה אמרנו? כדי לעבד את מטעיהם ואת שדותיהם הם צריכים לעבור דרך מחסומים, שבמכבסת המלים נקראים "שערים חקלאיים". לפעמים הדרך מן השער למטע במרחק 4-5 ק"מ, בעוד המטע נמצא במרחק פחות מק"מ מן הבית.

השער של הכפר אבו סלמן נקרא 1447 והוא נפתח פעמיים ביום לחצי שעה בערך. אם פספסת את שעת הפתיחה בבוקר, הלך יום העבודה. אם פספסת את שעת היציאה בערב – נשארת שב"ח על אדמתך. אבל גם זאת רק אם הנך בר מזל וקיבלת היתר מן המנהל האזרחי. רק מי שיש לו היתר יוכל לעבור אל אדמתו. מידי מספר חודשים צריך בעל המטע לחדש את ההיתר. ולא ברור מי יזכה בהיתר ומי לא. משטר ההיתרים מקיים 15 סוגים שונים של היתרים. כך שאדמותיהם של החקלאים כלואות גם בסבך הביורוקרטיה שבפועל לא מאפשרת להם לעבד אותן ולהתפרנס מהן.

למשפחתו של רמי 138 דונם של עצי זית, אך הם קיבלו רק שני היתרים, לרמי ולאחיו. לרמי שבעה ילדים. אך ילדים מעל גיל 13 לא מקבלים היתרים. ורמי עוד בר מזל, כי קיבל היתר גם עבור רכבו הפרטי. אחרים אנוסים ללכת ברגל לאדמותיהם. זו פריבילגיה לא מובנת מאליה במשטר ההיתרים. לעומת זאת, אסור לרמי להביא סולם שגובהו מעל ל-1.5 מטר. הווה אומר, שרמי אמור לדאוג לכך שעציו לא יצמחו גבוה מדי אחרת לא ייהנה מפריים. מה הסכנה בסולם גבוה? לאלוהי ההיתרים הפתרונים.

תקופת המסיק היא קצרה, לא כל 138 הדונם מניבים זיתים, כי מצוקת ההיתרים לא מאפשרת לספק לעצים את כל הטיפול הראוי. אך גם כך שני אנשים לא יכולים להספיק למסוק את כל המטע לבדם. לכן הגענו, קבוצה של כ-15 איש, ישראלים, שבניגוד לרמי עצמו אינם זקוקים להיתרים. זו דרכנו לסייע למי שהמדינה מגבילה אותו באמצעות אותו משטר היתרים.

רמי הגיע עם בנו בן ה-8, שהושיט עזרה ראויה לציון עבור ילד בגילו. נשא יריעות, הביא מים, והגיש קפה, וגם קצת מסק. ניסינו למסוק ביעילות ככל שהזמן אפשר לנו. מי שיכול היה טיפס לענפים הגבוהים, רמי עצמו עלה על הסולם וחתך במסור את הענפים הגבוהים, כך שאנו יכולנו לשבת על יריעות הפלסטיק מסביב לעץ ולהפריד את הזיתים מן הענפים. ספק אם הסיוע שלנו די בו כדי לסיים את המסיק בכרמו של רמי, אבל זו תרומה קטנה במאבקנו נגד עניבת החנק שהכיבוש מטיל על אדמתם ופרנסתם של החקלאים הפלסטינים.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    כנגד 2 בנים (מורעלים) דיברה הציונות: האחד אטום-מוח ולב ואילו השני סאדיסט. מעניין שהפסיכיאטריה הישראלית (או בכלל) טרם חיוותה דיעה מוסמכת בעניין התחביב הלאומי (הכפול) הזה: האטומים, חושיהם הבריאים כהו – הם אינם מסוגלים לשים את עצמם במקומם של קורבנותיהם ('שריר' האמפתיה לא מתפקד הכי טוב), יש לציין כי ישנן עדויות שאפילו שימפנזים מסוגלים לאמפתיה. ולסאדיסטים נגרמת קורת-רוח חולנית מחלוקה כוחנית של סבל ללא-יהודים. מעניין היה לקרא על שיחה עם הפסיכיאטר הראשי של משרד הבריאות (ישנו דבר כזה?) בו המראיין(ת) שואל(ת) על עובדת התחלואה הנורמטיבית הזו ומתי יופסק סוף כל סוף האקספרימנט המופרע הזה. כזכור, פיליפ זימברדו ערך ניסוי כזה (בסטנפורד) לשבוע ימים בלבד והקים רעש עצום ואילו ישראל מקיימת ניסוי שכזה 70 כבר שנה ברציפות. זה לא מדאיג את הפסיכיאטר הראשי היהודי או את העולם בכלל? זה לא מסוכן?

  2. עודד הגיב:

    לכתיבתו ולפעילותו של יעקב מנור : יישר כוח! תגובתו של ק' א ' – מצוינת, ויש לקוות (לצערי, תקווה קלושה) שהיא תחדד חשיבה ברורה והחלטית יותר מהצהרות מלטפות של התכנסות בכיכר תחת הסיסמה "אנחנו עם אחד".

  3. עלי הגיב:

    ל-ק.א
    אני מבין שאתה כולל באבחנות הפסיכולוגיות שלך גם את פרופ ישעיהו ליבוביץ הציוני ?!
    מרכז האמפתיה במוח נקרא המיגדלנה ולפי מחקרים מדעיים 3% מהאוכלוסיה אינם
    מושפעים מהמיגדלנה ולכן מוגדרים כפסיכופאטים זו הסיבה שלא ניתן למגר את הפשע וזו אחת הסיבות שלעולם לא יתכן מוסר אוניברסלי (מלבד עוד כמה סיבות)

    • ק.א. הגיב:

      עלי, נדמה שלא הבינות את תגובתי. אנסה להסביר שוב: התכוונתי לדבר על הנפש של האדם הישראלי (כמובן זה שאינו פגוע מלידה) כפי שהיא *מתעצבת* עם הזמן עפ"י תכניה המרכזיים של החברה אשר מתעסקים בהם ללא הרף וחיים אותם מעשית יום-יום, שעה-שעה (מבחינה ציבורית ומבחינה אישית).

      "אבחנתי" קשורה לחשש שתכנים חברתיים (אירועים מצטברים, בעלי משקל נפשי משמעותי) אלה מוכרחים להשפיע על האקלים הנפשי ועל השורים בו (לדעתי השפעה בכיוון מדאיג). מכיוון שמראש לא התכוונתי לדון באדם ספציפי ברור שאין משמעות לדבר על פרסונה X או Y (ממחנה פוליטי כזה או אחר) אלא על הציבור בכלל. מקווה שהובנתי.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים