הם נפגשו במקרה בגשר המיתרים בעיר הנצח/רצח ירושלים. הוא "מגש הכסף"(1) ששב זה עתה מהפגנה בשער-הגיא והיא חמגשית (2) שנזרקה שעה קודם לכן מביתו של דון ג'ורה החושב את עצמו לאגדה מהלכת, ולא פחות מכך לראש ממשלה.
המגש בא בימים, אפוף חלומות שגוועו באיבם וזיכרונות שאיש כבר לא חפץ בהם להוציא כמה סקרנים וסקרניות, מיעוט שבמיעוט. צולע, עלם החמודות לשעבר, גיבור דורו, אוחז במקל רועים מתקופת הקיבוץ, חלום שהיה למציאות שנגנז גם הוא באיבו. עתיר שערות שיבה, האיש-המגש, חיוך כבד-אירוניה נסוך על בדל שפתיו התחתונות, וספר אחד – יקר מציאות העבר – תחת בית השחי.
והחמגשית-עלמה צעירה מאד שאיבדה את עולמה באחת, דמעות כבויות בעיניה, רועדת מהקור הירושלמי, מזוודה בידה הימנית ומפת ישראל בשנייה.
המגש ניגש אליה בדחילו ורחימו.
המגש: סליחה גברתי היקרה, אפשר לעזור במשהו?
חמגשית: (ממררת בבכי) כן, אולי.
מגש: מה את עושה כאן אם מותר לי לשאול?
חמגשית: מותר לשאול. בהחלט. אני עומדת כאן כבר שעות ואף אחד לא מוכן להקשיב. כולם נורא עסוקים בענייני דיומא.
מגש: אכן זה כך. עצוב מאד. אז מה קרה לך?
חמגשית: מיד אגולל את סיפורי, אם כי אין הוא יוצא דופן בארצכם היקרה. אתה, כך אני משערת, אזרח נאמן לארצו, מולדתו וממשלתו.
מגש: מדויק עד ממשלתו.
חמגשית: אז באמצע הארוחה החגיגית עם נשיא לשכת הבונבוניירות הפלתי קוביית סוכרזית על ראשו של צ'רצ'ילוביץ.
מגש: הא, זה החושב את עצמו. לפוץ הזה?
חמגשית: מגש דרלינג, בוא נישאר בגבולות השפה התקנית. בכול זאת הוא נבחר ציבור בכל רמ"ח בוחריו ושס"ה בוחרותיו.
מגש: ואז מה?
חמגשית: ואז הבוביית זרקה אותי מהבית.
מגש: אוי לא. אבל צפוי. כמה זמן עבדת אצל החזירה הזו?
חמגשית: לא יפה לדבר ככה על גברת מכובדת. היא לא אשמה. הוריה, כמו הוריו של הנכס הגדול המעניק מטובו ומשכלו לעם ישראל חי, לא נקטו בצעדי מנע.
מגש: מנע? למה את מתכוונת?
חמגשית: משגל נסוג או לפחות קונדום ללא חורים, ושלא לדבר שבמקום מעשה הדודים יכלו להקשיב לאלה פיצ'ארלד או לבני גודמן.
מגש: מהיכן את מכירה את היוצרים הכבירים הללו?
חמגשית: מה זאת אומרת, אין אדם במרכז הליכוד שלא מכיר אותם. הרי יודע שללא קריאת יוליסס שנכתב על ידי ג'יימס ג'ויס, בשיתוף פעולה עם שרת התרבות שלכם, ששמה זרח מפרחוני, אין אפשרות להתקבל כחבר מן המניין.
ומה איתך חברי לחיים שהם גשר מיתרים צר מאד?
מגש: חזרתי מבאב אל-וואד, שער הגיא. הנכדים תיכף יבואו לאסוף אותי.
חמגשית: למה הנכדים? היכן הילדים?
מגש: הילדים שלי עובדים משבע בבוקר עד עשר בלילה. אחר-כך הם נקראים למילואי לילה, משמרת ראשונה, שנייה ושלישית ובין חמש בבוקר לשבע הם מנשקים מזוזות.
חמגשית: מזוזות?
מגש: העיקר שלא יגידו עליהם שהם לא יהודים.
חמגשית: זה נורא.
מגש: אכן כן, זה נורא והיום.
חמגשית: (מגחכת לה) הו, כמה אני אוהבת משחקי מלים.
מגש: יפה, יפה מאד. אבל כל זה על חשבון מחר מי יישורנו.
חמגשית: צר לי לשמוע זאת. אולי אתגנב לבית ואומר להם את מה שאתה אומר.
מגש: אין עם מי לדבר. החלאות הללו יצחקו לך בפנים ואחר-כך יזרקו אותך לכלבים כמו שהם עושים פה לכל דבר בעל ערך ערכי.
חמגשית: כבר מאוחר ידידי, אולי נלך לבקש מחסה באיזה בית משוגעים קרוב?
מגש: אין צורך! תיכף יבוא אחד הנכדים שלי. תוכלי להצטרף אלינו. ורק בקשה לי אלייך…
חמגשית: הנו נשמע!
מגש: לקרוא שורה אחת מתוך הספר….
חמגשית: זה מתחת לבית השחי.
מגש: כן, שירת רוסיה (3)….ספר שקראנו אז לפני….
חמגשית: הנו נשמע….
מגש: "אם נדלקים הכוכבים/משמע יש מי הרוצה כי יהיו…" (מאייקובסקי)
1. מגש הכסף לקוח משירו של נתן אלתרמן שפורסם ביומון דבר ב-19 בדצמבר 1947. הבית הנועל:
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
2. חמגשית – כלי הגשה שבמקרה דנן פנתה למשרד הפנים בבקשה לקבל אזרחות. הבקשה נדחתה כי לא הוכיחה שהיא שומרת על שבעה נקיים למרות שהביאה הוכחות חותכו וגם סקווטש ברייט.
3. שירת רוסיה. בעריכת אברהם שלונסקי ולאה גולדברג. הוצאת ספריית פועלים. נדפס בשנת 1942. סודר על ידי מחוסרי העבודה של אגודת פועלי הדפוס תל-אביב בסיוע קרן חוסר עבודה.
המוטו של פושקין: כל משבי סופות עולם בבלי משים נגעו גם בנו. משוררים כוולדימיר סולוביוב, אלכסנדר בלוק, איבן בונין, אנה אחמטובה, ולדימיר חלבניקוב, בוריס פסטרנק, אוסיפ מנדלשטם, מרינה צביטיבה, ולדמיר מיקובסקי, סרגי יסנין ועוד.
——————————–
והנה, אני מוסר שוב ברכת אחים לאבשלום. יפה כתבת הפעם, ברמזים-דרמזים ל'מחאה'/קיטורים/רטינות/ התארגנויות-לשעה של קואליציות פורחות באוויר בנוסח 'כולנו אחים' דעמך ישראל – קדירה פושרת המוגשת על מגש כסף דהוי ומונחת עכשיו על חמגשית (מנה של שעטנז תמוה על ה'טיש', ואולי על המנגל בפולחן ה'מימונה', או על השולחן המתקפל בפיקניק של יום העצמאות?) ואינה מעוררת תיאבון אלא באותם אנשים-טובים-באמצע-הדרך שבישלו אותה – וגם זה בקושי.
והכוכבים ההם, המצפים – אולי – למי שיחפוץ בהם? ראשית, מה לנו כי נעלה מתהום הנשייה את מילותיהם של כל מיני אליטיסטים-קומוניסטים שכאלה? ושנית – – נו, הרי גם אתה מכיר היטב את כותרת ספרו המוקדם של אלתרמן: 'כוכבים בחוץ'. הכוכבים כבר מזמן בחוץ. רחוק-רחוק. הם 'מחוסרי עבודה', וכבר אין 'קרן מחוסרי עבודה' שתסייע להם ( אולי 'הקרן החדשה לישראל'? לא ייתכן! הרי זאת התאגדות אנטישמית, ישמרנו האל, טפו!).
בברכה, ובציטוט מילותיו של י' ח' ברנר ( עוד סמולן-אנטישמי אחד ימ"ש ) – אף על פי כן! –
בא-גד בן בגד-כפת
לעודד תודה.התגובה שלך היא רשימה
בפני עצמה.
החמגשית שלך עם מגש הכסף, לרוטשילד צעד