לח״כ וראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי (יש עתיד), אוזן קשובה להצעות המעסיקים שהוא משתדל מעת לעת להפוך להצעות חוק. אין לשכוח שפרי היה נשיא ומנכ"ל חברת סלקום ובהמשך מונה ליו"ר דירקטוריון בנק מזרחי-טפחות. כעת מנסה ח"כ פרי לקדם הצעת חוק של התאחדות התעשיינים שבמקור נקראה "המעסיקים מתגייסים למען קשישים". על פי יוזמה המשותפת למעסיקים ולכמה אנשי אקדמיה, ההצעה תסייע לכ-300 אלף קשישים החיים היום בעוני על ידי העלאה של קצבאות הזקנה.
בחודשים האחרונים בדקה וועדה של אנשי אקדמיה בראשות פרופ' איתן שישינסקי, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, את נושא מצוקת הקשישים בישראל, ואף בנתה תכנית פעולה על סמך ממצאיה. הדבר נעשה ביוזמת נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ובהודעה לעיתונות של התאחדות התעשיינים נאמר כי "המעסיקים שהרימו את הכפפה (ש)יסייעו למדינה להוציא אותה לפועל כבר בשנת 2018". דבר שכלל לא בטוח, לאור זאת שהמדינה, בדמות שר האוצר "החברתי" משה כחלון, טרם השיבה בחיוב לפנייה ואין להצעה כל ביטוי בתקציב המדינה.
ישיבת הסיעה של ׳ישראל ביתנו׳ עם נציגי המעסיקים, דצמבר 2017
מבדיקת הוועדה עלה כי בעוד שכיום קשישים בישראל מקבלים קצבת זקנה של 1,531 שקל ליחיד ו-2,301 שקל לזוג, הסכום שנדרש למחיה בכבוד נאמד ב-7,780 שקל לזוג וכ-4,668 שקל ליחיד בחודש, לא כולל סיוע בדיור לאלה הזכאים לו. הוועדה קבעה כי סכומי הקצבאות והשלמת ההכנסה נמוכים מדי ואינם מכסים את הצרכים של אוכלוסיית הקשישים הנזקקת לתוספת הכנסה לעת זקנה. במקביל, מנגנוני מיצוי הזכויות המגיעות לאוכלוסיות הקשישים אינם פועלים כיאות.
"במהלך המחקר שערכנו ניצבו בפנינו המספרים הנוראיים של 200 אלף קשישים הנמצאים מתחת לקו העוני והקצבאות הנמוכות להחריד שמהן הם אמורים לחיות", אמר שישינסקי לעיתונאים, "בדקנו מהו הסכום שיש להפריש על מנת לדאוג שכל קשיש בישראל יוכל לחיות בכבוד. לצורך כך בדקנו מה הם הצרכים הבסיסיים של קשישים בישראל ומהם גזרנו את הסכום הנדרש לחיים בכבוד, דהיינו – 7,450 שקל לכל זוג קשישים. אבל לא הסתפקנו בכך. כדי להגיע לסכומים אלו בדקנו כמה כסף נדרש כדי לממש תכנית כזו ומצאנו שכ-3 מיליארד שקל בשנה יהוו את הפתרון ההולם לבעיה".
אחד מכל שלושה זקנים בישראל הוא עני! אלו קשישים החיים ללא פנסיה תעסוקתית או הכנסות נוספות, ומתקיימים רק על קצבת הזקנה והשלמת ההכנסה, המגיעות סך הכול לכ-3,000 שקל לאדם, במקרה הטוב. חלקם הגדול הם עולים מבוגרים מרוסיה ואתיופיה, עצמאיים שלא הפרישו לעצמם פנסיה, ושכירים שעד 2008, אז נכנס חוק פנסיה חובה לתוקף, לא הפרישו לקרנות והמעסיקים לא הפרישו עבורם. בדרך כלל מדובר ברמות השכר הנמוכות והשכירים הבלתי מקצועיים.
על פי ההערכות, צפויים השנה לחיות בישראל כ-330 אלף קשישים, שמתוכם 182 אלף זכאים להשלמת הכנסה על קצבת הזקנה, ועוד כ-112 אלף לא זכאים להשלמת הכנסה אך גם הם זכאים לקצבת זקנה בכבוד. כיוון שהמדינה לא מעוניינת לסבסד הרחבה של קצבאות הזקנה, התגייסו המעסיקים, בהנהגת ברוש, לתת כמחצית מן הסכום השנתי, ואת היתרה תשלים המדינה. בשל קצב הזדקנות האוכלוסייה, עלות התוכנית, במהלך השנים, תגיע לכ-4.5 מיליארד שקל בשנה.
אופן המימון יהיה באמצעות העלאת דמי הביטוח הלאומי שמשלמים מעסיקים ב-0.36%, החל מהשנה הנוכחית, ויסתכם השנה ב-1.3 מיליארד שקל לשנה, עד 2.8 מיליארד שקל ב-2047. הסכום יגדל על פי חישובי הוועדה בשל העלייה בשכר וכן במספר המשרות במשק, כך שהעלות לממשלה תעלה בשנים קרובות, אך לאחר מכן תלך ותפחת. בשנת 2047 תשלים הממשלה רק 41% מן הסכום, בעוד רובו כבר יינתן על ידי המעסיקים. כאמור, חישובי הוועדה כללו את קצב הזדקנות האוכלוסייה במקביל לעליית מספרם של בעלי הפנסיה התעסוקתית, ולכן צפויה ירידה במספר מקבלי השלמת ההכנסה לקצבת הזקנה.
עד כאן מדיוני הוועדה. בהצעת החוק של ח"כ פרי פרט נוסף: גם העובדים ישלמו תוספת של 0.36% משכרם לטובת אותם הקשישים – דבר שלא הוצע על ידי התעשיינים.
הצעת האקדמאים, התעשיינים וח"כ פרי פוגעת בעיקרון האוניברסליות של קצבאות הזקנה, ומייצרת רובד נוסף של "זקנים מסכנים" האמורים להוכיח את "מסכנותם" (בפני מי? המוסד לביטוח לאומי?) כדי לקבל את התוספת הראויה לקצבה. אמנם, כבר היום השלמת הכנסה היא תוספת מותנית במבחן אמצעים לקצבת הזקנה הבסיסית עבןר קשישים עניים, אך ההצעתו של פרי באה לחזק את אותה מגמה פסולה: קצבה אוניברסלית נמוכה והשלמה לקצבה (בשיעור אחיד?) לקצבה גבוהה יחסית. לא עדיף להעלות את הקצבה הבסיסית במקום לתת תוספות ״מהצד״ לקבוצה של זקנים?
עיקרון פסול נוסף הוא שהעובדים ידרשו לשלם (לפחות חלק) מהתוספת. הצעת החוק לא מתייחסת לעובדה שבמשך השנים הפרשות העובדים לביטוח הלאומי נותרו קבועות, בעוד שהפרשות המעסיקים לביטוח הלאומי ירדו בצורה משמעותית. למשל, ממחקר של הכנסת עלה שבין השנים 1996-1986 הובילו ממשלות ישראל (ליכוד, העבודה וממשלות אחדות לאומית) סדרה של מהלכים שנועדו להוזיל את עלויות העבודה למעסיקים "על מנת לקדם העלאה של שיעורי התעסוקה" (ע"ע "טבע"). במסגרת מהלכים אלו מעולם לא נבדק האם אכן ההקלות תרמו להגדלת מספר העובדים, אם ברמה הלאומית, ברמה הענפית או ברמה המפעלית. כך הופחתו הפרשות המעסיקים לביטוח לאומי מ-15.35% מהשכר בשנת 1986 ל-4.93% בשנת 1997. רמה נמוכה זו נשמרת עד היום על אף שאחוז האבטלה בשנים האחרונות נמצא בשפל, ואולי אין צורך במדיניות צ'ופרים למעסיקים לשם הורדת שיעורי האבטלה.
לשם השוואה, בעוד שיעור ההפרשה של המעסיקים בישראל לביטוח לאומי עומד על כ-4.9%, הממוצע במדינות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) מתקרב ל-20%, ובכמה מדינות בצפון אירופה אף מגיע להפרשות חובה של 23%. אין לשכוח שבכוונת הממשלה להוריד שוב את מס החברות מרמה של 26.5% לרמה של 24% (וצפויה ירידה נוספת ל-23%). ובהשפעת הקלות המס שהנהיג טראמפ, אף רוצים להוריד את המס ל- 21%.
אל מול העלייה בעוני של קשישים מה שנדרש כעת היא עלייה מסיבית של קצבת הזקנה הבסיסית. את העלייה יש לממן מההפרשות ריאליות של המעסיקים לביטוח הלאומי – בשיעור שלא יפחת מהמוצע בארצות ה-OECD הקפיטליסטיות. זאת, על מנת לממן את התוספת של קצבת הזקנה הבסיסית ולאו דווקא על חשבון העובדים הנושאים, אט-אט, ברוב נטל תשלום המסים וההפרשות הסוציאליות בישראל.
דוידי הוא מגדלור , שמחייה מחדש חשיבה כלכלית סוציאליסטית וקומוניסטית.
סיעת ישראל בית משוגעינו קוראת לכם להצביע מזמ (משוגע זה משוגע).