בימין וגם בחלק מהשמאל כועסים עליהם. איך הם מעזים להודיע על סירובם לשרת בצה"ל. אני דווקא חושב שהם עושים שירות חשוב מאוד לחברה הישראלית.

מאז מלחמת 1967 מתקיים בחברה הישראלית ויכוח נוקב על השטחים שנכבשו באותה מלחמה. הימין קורא לספח את השטחים הכבושים, בעוד השמאל קורא להחזירם תמורת שלום. הויכוח נמשך עד היום. ממשלת ישראל, מבלי להכריז על כך, בחרה בדרכו של הימין, והחלה להקים התנחלויות, בכוונה שבעתיד תוכל לספח את השטחים הכבושים או חלקם. הבעיה היא, שכדי להרחיב את הטריטוריה, ממשלת ישראל משתמשת בצה"ל למשימות שאין להן דבר עם הביטחון. שולחים את צה"ל להשתלט על עוד ועוד קרקעות, תוך דחיקת הפלסטינים לשטחים מצומצמים. זה מחייב פעילות שכל כולה מפרה זכויות אדם, ונתפסת אצל הפלסטינים, כפעילות מלחמתית של צה"ל נגד אוכלוסייה אזרחית חסרת מגן. תפקידו הביטחוני של צה"ל נובע מההתנגדות הפלסטינית לדחיקתם מהארץ.

הבט חשוב הנוגע לויכוח הזה, כמו לויכוחים נוספים, הוא איך מונעים מויכוח/מאבק זה מלפגוע בלכידות החברתית של העם. ההצלחה הגדולה של השיטה הדמוקרטית היא יצירת מנגנוני שינוי שלא גורמים להרס הלכידות החברתית. אלה מנגנונים העוזרים המונעים דיכוי קשה של המיעוט עד כדי מלחמת אזרחים, למרות חילוקי הדעות העמוקים. הדמוקרטיה מאפשרת לכל דעה להישמע, כאשר המגבלות שהיא מציבה הן על האמצעים לקידום דעותיהם של האזרחים. המגבלה הראשית היא איסור השימוש באלימות. מגבלה בעייתית יותר היא האיסור על הסתה. הרי קשה לקבוע את הגבולות בין ויכוח לוהט להסתה.

בעקבות הסכמי אוסלו שנחתמו ב-1993, חלה החרפה בויכוח בין שני המחנות. בימין היו כאלה שהחלו בהסתה פרועה נגד ראש הממשלה רבין, שבסופו של דבר הגיע לאמצעי האלים החמור ביותר, לרציחתו! עוד קודם לכן בהפגנה של שלום עכשיו נגד מלחמת לבנון הראשונה ומחוללה אריק שרון, איש ימין זרק רימון לעבר המפגינים ורצח את אמיל גרינצווייג ופצע עשרה מפגינים נוספים. אנחנו רואים שהויכוח בין הימין לשמאל נושא בחובו פוטנציאל מאוד מסוכן ליכולת שלנו לשמור את החברה הישראלית מלוכדת.

מול אלה אנחנו רואים שמאז מלחמת לבנון הראשונה, החלו אנשי שמאל לסרב לשרת מדיניות ימנית, שאין לה דבר וחצי דבר עם ביטחונה של המדינה. מדיניות שכל תכליתה הרחבת הטריטוריה של ישראל. האמצעי הכי קיצוני שאנשי שמאל בחרו להשתמש הוא הסירוב. קיבלת פקודה שכל כולך מתנגד לה, סרב! אל תפנה את הנשק שבידך כנגד מי שהורה על המעשה שאינך יכול להשלים עמו. זה הגבול. סירוב! בשום אופן לא התנגדות אלימה!

כך גם פועלים סרבני השירות. הם אינם מוכנים להתגייס לצבא שפעילות מאוד מרכזית שלו היא הרחבת הטריטוריה ולא ביטחון. כמו סרבני מלחמת לבנון, כך גם סרבני השירות היום מסמנים את גבול הלגיטימיות של המאבק הפנימי בחברה הישראלית. בשום אופן לא אלימות כלפי מי שמובילים מדיניות שאיננו יכולים להשלים אתה. סירוב!

אם יגיע היום שאני כל כך מייחל אליו, וממשלת ישראל תבחר בדרך השלום, יגיע תורם של אנשי הימין לסרב. כן, עם כל התנגדותי לדרכם, אני אתמוך בסירובם לפנות התנחלויות. זה הרי יהיה דבר שהם לא יוכלו להשלים אתו. סרבו! אל תרימו נשק נגד ממשלה שתבחר בדרך הנוגדת את דעתכם.

סרבני השירות מציבים את האתגר לאנשי הימין. בואו נתחייב, ללא קשר למדיניות, לא להשתמש באלימות בהתנגדותנו למדיניות הממשלה או לדרכו של הצד השני לויכוח-מאבק.

Share on Facebook