לא היה מובן מאליו, מבחינתי, להתראיין ברדיו חיפה – אצל מנחה שבקושי שמעתי עליו – אלי לוי. מנחה שהתגלה כעיתונאי רדוד ואלים, מסית ומשסה ומונע מהריאיון – שהוא ביקש מזה יומיים – מלהתקיים ולהתקדם. היססתי להיענות לבקשתו להתראיין על ההפגנה שקיימנו בחיפה בהשתתפות מאות חיפאים במחאה על המתקפה האמריקאית על סוריה. אך נעניתי, בכל זאת, מתוך כבוד למאזינים החיפאיים, מתוך התייחסות רצינית לסכנות הנעוצות בתוקפנות של שלשת המדינות האימפריאליסטיות הגדולות בהנהגת ארה"ב, ומתוך אמונה שחשוב להתמודד עם שטיפת מוח ודיסאינפורמציה שהפכה לשיטה בחלקים גדולים מהתקשורת בישראל. כך שנעניתי לבקשה מתוך רצון לשתף את הציבור בניתוח שונה של מה שקורה בסוריה ובאזור. ניתוח המתבסס על חומרים, ניתוחים ומקורות מידע ראשוניים ומגוונים שבמכון אמיל תומא ללימודים פלסטיניים וישראליים בחיפה, שאני עומד בראשו.
לצערי, אלי לוי , מנחה-שותף בתכנית המתקראת "זירה חופשית", סגר את המיקרופון באמצע הריאיון (!) בגלל שלא סיפקתי לו את התשובות שהוא התעקש שאספק… למרות הפקודות, ההצעות והנזיפות שהפנה כלפיי. למשל: איפה להתנדב, איך לנסוע לבית חולים רמב"ם על מנת לעזור לפצועים הסוריים. זאת, כיאה למנחה קטן שמרגיש גנרל או מפקד סיירת כשהוא מראיין מנהיג וחוקר ערבי .
וכך התנהל הריאיון "המקצועי" ב"זירה חופשית":
אלי לוי (א.ל.) "אתנו עסאם מח'ול חבר הכנסת לשעבר .. הצלחת להרגיז הרבה אנשים. במוצאי שבת כמה ימים לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל" ..
בינתיים אני מנסה להשחיל את השאלה: "איך הצלחת לשרבב את יום הזיכרון לכל זה? מה זה קשור יום הזיכרון?!
לוי ממשיך לירות: "הפגנת עם דגל מדינה של מדינה שבראשה עומד צורר שקוראים לו אסד שרוצח ילדים. כאן אצלנו בחיפה. תגיד עסאם, למה?"
בכל זאת אני מנסה לענות: "אני מנסה לפקוח את העיניים של האנשים שיראו לאיזה טמטום התקשורת מנסה להכניס אותם" ..
באמצע המשפט צורח א.ל.: "מה זאת אומרת טמטום? תשמע ,תשמע, לא-לא-לא "…
אני מנסה להמשיך: "אתה הכנסת אלף הנחות יסוד מוטעות ולא נכונות שאין להן רגליים בשאלה שלך"
ושוב א.ל. צורח: "מה זאת אומרת ? אסד הוא לא רוצח ? .. אסד הוא לא היטלר מספר שתיים? מה זאת אומרת?".
ואני בשלי "בכל זאת מנסה להשחיל איזה תשובה שנוגעת לעניין למענו הוזמנתי לראיון – הפגנת המחאה במוצ"ש, בשבת יצאנו מאות אנשים להפגין נגד התוקפנות האמריקאית".
שוב ושוב א.ל. צורח באמצע התשובה: "הרמת דגל של סוריה! הרמת דגל של סוריה!".
ניסיתי, בכל זאת, לשוב לנושא: "אנחנו חושבים שהנוכחות האמריקאית באזור, זה 75 שנים, היא הבעיה "…
אך המנחה קוטע אותי שוב מהאולפן: "לא .. לא .. לא .. הבעיה היא הנוכחות של אסד..״
למרות הכעס מצטבר נאבקתי כדי להשלים ולו רעיון אחד: "אתה רוצה להאכיל את הציבור עם כל מה שיוצא מארה"ב.. אני מנסה לגרום לאנשים שיפקפקו ויבינו"
אך לא ניתן להוציא את א.ל מקיבעונו. הוא צועק מהאולפן – ממש בהיסטריה: "לא … לא … ולא – הרמת דגל של סוריה!".
יצוין שבכל זאת התעקשתי להשלים את התשובה לשאלה הראשונה בריאיון והיא – למה הפגנתם?
"אנחנו מפנים את קריאתנו לציבור בישראל, שהאינטרס האמתי שלו הוא להיות לצד העמים הערביים, נגד התוקפנות האמריקאית האימפריאליסטית, ולא עם התוקפנות האימפריאליסטית נגד העמים הערביים".
כאן התערבה המנחה השותפה בתכנית, ענבר דתן: "אני לא מבינה .. מאז 2011 יש מלחמה בסוריה .. אולי מיליון הרוגים בסוריה .. ודווקא כשארה"ב מתקיפה אתם מפגינים?".
אך סבלנותו של א.ל. מוגבלת מאוד והוא אף מתפרץ לדבריה: "לא שומע בכוונה .. אנחנו מכירים את זה. לדבר ולא להתייחס לשאלות. תודה רבה לא אצלנו .. אל תניף דגל סוריה, ואל תהלל את אסד שהוא רוצח ילדים".
כאן הקו נותק והריאיון הסתיים. אך הנזיפות והצרחות ההיסטריות של "העיתונאי החוקר" אלי לוי לא פסקו ונמשכו בהעדרי מהשידור: "תלך לבית חולים רמב"ם ותתנדב ותטפל בפצועים סוריים… ובבית החולים בצפת".
לאחר מבזק החדשות ההיסטריה שבה והשתלטה על אלי לוי: "הורדנו את חבר הכנסת לשעבר עסאם מח'ול כי הוא לא רצה לענות לשאלות. הוא הכין דף אבל אנחנו לא מעלים אנשים לדבר, והם יכולים לדבר בלי הפסקה!". לאחר משפט זה, ההיסטריה רק מתגברת וההסתה והשיסוי מגיעים לרמות מסוכנות ממש: "אדם שמוציא 50 דגלים של סוריה, של בשאר אל אסד בחיפה, ביום שיש בו אירוע של הקראת שירים בבית יד לבנים, וראש העיר עולה עם אשתו שהיא אלמנת צה"ל לשם, צריך גם לצעוק ולהגיד לו : אדוני עד כאן".
ענבר דתן משחילה עוד אמירה מסכמת המופנית לשותפה לתכנית: "בפתיח שלך כשאמרת לו 'יומיים לפני יום הזיכרון .. זה מה שהדליק אותו .. השאלה שהייתה צריכה להישאל , איך זה שמ-2011 עד היום לא יצאתם, ובפעם ראשונה שארה"ב מתקיפה בגלל מתקפה כימית .. נזכרתם". מדברים אלה עולה כי העיתונאית החיפאית לגמרי לא מעודכנת במה שקורה בעירה.
ברור שעם מנחה אלים כמו אלי לוי, רדוד ונבוב , רדיו חיפה לא יגיע רחוק. חיפה שהיא עיר שפויה ידעה בעבר ותדע גם היום להקיא מקרבה בריונים פוליטיים יותר גדולים מהאיש הקטן הזה. במסגרת הריאיון שרדיו חיפה קיים אתי הצלחתי להשחיל במקוטע 71 מלים .. לרבות דברים שאמרתי תוך הצרחות של המראיין. ואילו המראיינת-השותפה ענבר דתן תרמה לשיחה, בעיקר לאחריה 48 מלים. אך איש התקשורת "המקצועי" הנבוב זכה לצרוח ולהשתלט על הריאיון לאורך 169 מלים. אין מנוס מהמסקנה שתחנת הרדיו חיפה היא תקשורת רדודה במיטבה.
- ח"כ לשעבר עסאם מח'ול (חד"ש) הוא יו"ר מכון אמיל תומא.
ובאמת למה השתתפת בהפגנה למען מדינה ששוחטת את אזרחיה בהוראת שליט מתא דם?
מה אתה מבלבל את המוח עם התקשורת הישראלית?
לא יצאת להפגין אחרי שהפציצו ילדים בנשק ואתה יוצא להפגין נגד ה״אימפריאליזם האמריקני״?
תגיד שאתה תומך במשטר אסד ולא מעניין אותך שנהרגים ערבים- אלא אם על ידי מי שאינו ערבי.
כנראה שהמנחה (למה אתה מדגיש שהוא ״מנחה״ עלוב ונבוב?) הבין שמפלס הצביעות בלתי ראוי לקיום ראיון.
השאלות שנשאלת היו במקומן וזה שאין לך מה לענות מסביר הכל.
צבוע.
באמת רמה רדודה של תוכנית וגסות רוח מבישה של המראיין
חבל שהמראיין קטע את דבריו של מחול.
אני ממש לשמוע את פשר תמיכת אנשי חדש ברודן צמא הדם בשאר אל אסאד ?
מעניין וחשוב לקרוא את הדיווח הזה אך לא מפתיע , כמובן, כי מרבית ה"ראיונות" ( המרכאות – הכרחיות כאן) בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו בישראל הם בדיוק כאלה. ה"מראיינים" הם חוקרים/תועמלנים זחוחי דעת. שום דיון רציני לא צומח מה"ראיונות " האלה, וחבל לבזבז עליהם זמן. מומלץ לכל אדם רציני, בכל תחום שהוא, לסרב מיד לכל בקשה להתראיין באמצעי התקשורות הרשמיים. יש איזשהו פיתוי ברצון להתראיין, וגם אשליה כלשהי. רצוי להתגבר על הפיתוי ועל האשליה.
יש כמה צדיקים בסדום . רפי רשף , ירון לונדון (לא תמיד) ואולי עוד מישהו ששכחתי את שמו.
אישית חדלתי לצרוך את ידיעותי מהתקשורת הרשמית עברתי לתקשורת האלטרנטיבית ברשת .
את הטלויזיה אני פותח לצפות במשחקי כדורגל וסרטי טבע
צודק במאה אחוז.
לא צריך להתראיין.
לא לענות על שאלות.
לא להתווכח.
לא לשמוע אחרים.
לא להסכים לתגובות של אחרים.
מי שכל האמת והצדק איתו לא צריך את הזוטות האלו,
הלאה הפרולטריון!!!!!
לכותב הנכבד,
ארצות הברית נלחמה בסוריה על מנת למגר את דע"ש,
כעט היא הגיבה למעשה שנתפש על ידה כברברי, מעשה ידיו של מנהיג סוריה.
מנהיג סוריה אחראי לרצח של מאות אלפים מתושביו חלקם בצורה ברברית ע"י גז.
במקום לחזק את ארה"ב אתה תומך באסד.
התמיכה הזו באסד של הציבור הערבי יוצרת קרע בין הציבור היהודי בישראל לבין הציבור הערבי.
הציבור היהודי בישראל רואה באסד אויב מר, הנבל מיקם את עצמו כחלק מציר הרשע יחד עם איראן שמצהירה שהיא תשמיד את מדינת ישראל. בעיני רוב הציבור בישראל אתה תומך ברוצח המונים אויבה של המדינה היהודית זה הסיפור.
באתר הזה ('סמרטוט אדום'):
בשאר אסד
הרודן הסורי הטובח בבני עמו תוך שימוש בנשק להשמדה המונית צריך לעמוד לדין בבית המשפט לפושעי מלחמה. למרות פשעיו, יש מי שמסרבים לגנותו תוך שימוש בטרמינולוגיה שמאלית. על אלה יש לומר שהחליפה האדומה אותה הם מתיימרים ללבוש מזוהמת בכתם חום גדול.
=======
יש עוד הרבה מה לומר בנושא הזה, אבל הכתם החום הגדול על החליפה האדומה של חד"ש אומר הכל.
באמת חבל שכך התנהל הראיון, דווקא בגלל שהיה כאן פספוס נוסף של הזדמנות לעמת נרטיב הזוי של תומך אסד (הטומן ראשו בחול בכוונה) עם המציאות הברורה כל-כך.
התוקפנות הקשה והאכזרית ביותר בסוריה היא אך ורק התוקפנות של צבא סוריה והמשת"פים איראן ורוסיה, העדויות וההוכחות לכך בלתי ניתנות לערעור. אסד, כוחותיו ועוזריהם אחראים לדברים הבאים:
1. הרג של יותר מ-80% מהאזרחים שנקטלו בסוריה מאז פרוץ המלחמה (כמעט פי 10 מדאע"ש)
2. עינויים ורציחות של עשרות אלפי אנשים בבתי-מאסר
3. עשרות תקיפות בנשק כימי
4. פשעי מלחמה כגון הרעבה והפצצות מכוונות של אוכלוסייה הגורמות למעשי ישראל בעזה להיראות כמו משחק ילדים בארגז חול.
כל הדברים הללו מתועדים ומפורסמים, כולל דוחות של פקחי או"ם בעניין התקיפות הכימיות (לכל מי שנוטה להתמקד רק בתקיפה ספציפית כזאת או אחרת ולטעון "לא הוכח חד משמעית ש…").
אין כאן מקום מוסרי או מעשי לדבר על תוקפנות מערבית/אמריקאית. ברור כשמש מי כאן הרוצח המסוכן והאכזרי מכולם. שום "ניתוח שונה" המתבסס על חומרים, ניתוחים ומקורות מידע ראשוניים" (בקיצור: CHERRY PICKING) לא ישנו את העובדות.
התגובות של 'רבקה', 'ברוך' ו'גד' מלמדות הרבה. כמובן, לא מפתיעות. מנגנוני ההכחשה והעלבון הנצחי – מנגנונים שחוסמים כל אפשרות וכל רצון לשמוע דעה שאינה 'שלי'/'שלנו' -הם אושיות קיומו של הקונסנזוס בישראל. למגיבים אין אפילו רצון לשים לב לנושא העיקרי שבו התמקד המאמר : בעיה של תקשורת משודרת, שאינה מעוניינת לשמוע דברים 'אחרים' – גם אם לא מסכימים להם – ואז לתת למאזינים לחשוב. לשקול. לא! מה פתאום להקשיב ולחשוב? העיקר הוא שהשדרנים והמראיינים יתקיפו חזק-חזק את מי שדעתו אינה כדעתם, ובעצם, רק בשביל זה הזמינו אותו לאולפן! התגוששות, יאללה!ובכן, שלושת המגיבים ראויים לתקשורת מסוג זה, כשם שתקשורת כזאת ראויה למאזינים כאלה. והמסקנה המתבקשת: לא לשתף פעולה עם התקשורת הזאת, חייבים לדחות על הסף כל בקשה להתראיין.
עודד שלום,
בתגובה שלך למאמר "למה סטודנטים אמריקאים תומכים ב-BDS" התייחסת למגיבים שדעותיהם לא מצאו חן בעיניך וטענת שהם מונעים מ"שעמום? וכחנות אובססיווית? שכנוע עצמי חסר מעצורים? תשלום כלשהו?".
כמו כן קראת למערכת הגדה השמאלית "לפתור את בעיית ההטרדה הטרולית הזאת".
עכשיו אתה הופך את עורך ומלין כנגד "מנגנונים שחוסמים כל אפשרות וכל רצון לשמוע דעה שאינה 'שלי'/'שלנו'" וכנגד תקשורת שאינה מעוניינת לשמוע דברים 'אחרים'.
אתה מוסיף ותוקף את גישה השמרנית: "מה פתאום להקשיב ולחשוב? העיקר הוא שהשדרנים והמראיינים יתקיפו חזק-חזק את מי שדעתו אינה כדעתם".
ובכן, הצלחת לבלבל אותי…
נראה שמצד אחד אתה ליברל הדוגל בהקשבה ופתיחות מחשבתית כל עוד מדובר בהבעת דעות המתאימות להשקפת עולמך,
ובאותו זמן אתה נוהג באטימות,תוקפנות וסתימת פיות (בדיוק כמו שדרן הרדיו שראיין את עיסאם מחול) כאשר מדובר בדעות שאינן תואמות את השקפותיך.
עניין מוזר, לא?
אז אני מעניין לדעת: האם אתה בעד או נגד חשיפה לדעות שונות ומגוונות?
האם אתה בעד echo chamber או לחילופין open market of ideas?
עודד שלום,
אתה מתעלם מהעיקר.
הדברים שאתה מעלה אינם חשובים אפילו בעיני כותב המאמר, אחרת הוא היה כותב אותם (מדוע הוא תומך באסד).
במקום להתמקד בהם על מנת שיקויים דיון הוא מעדיף לתקוף את התקשורת.
It's a typical behaviour of a… """journalist""" at the israhellish nazi-cotrolled media: they ALL become shabak-interogators when interviewing an Arab, a Sarvan, etc. That's why already when I lived in Israel, I refused to listen to any such "radio" station… and you're talking about the regional one, which is THE WORST!! Nothing but revolting judeo-nazi hitleristic garbage. And an interviewer called levi. It was clear that this is what would happen…
And, OF COURSE, I completely agree with your stance regarding Syria (as any sane and decent person would).
אין לי ספק שעצאם מח'ול תיאר במדויק את גסות הרוח של המנחה שביקש מנו להתראיין. לבי עמך עצאם.
אך במה שכתבת נותרו לא מפוענחים עמדתך בסוגיה הסורית, הניתוח שלך את המצב בסוריה, הטענות הספציפיות שלך על דיווחים מטעים אודות מה שקורה שם, עמדתך כלפי הכוחות העיקריים הפעילים שם וגם משאלת הלב שלך – לאיזה משטר אתה מייחל בסוריה – כל השאלות האלה מסקרנות אותי מאוד ואשמח מאוד אם תכתוב עליהן בכנות מאמר נרחב שיאיר את עיני הקוראים. הזמן בשל לזה.