אבי אדרי, יו״ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, השתתף בדיון שעניינו עתידם של הנמלים בישראל ואמר ש"יש אינטרס זהה של העובדים והנמל – הם בעד התחרות ושהתחרות משפרת". תחרות? נגד מי? "נגד הנמלים הפרטיים החדשים" המוקמים באשדוד בחיפה, הסביר. אבל רגע, מי יתחרה במי? עובדי הנמלים שבבעלות המדינה בעובדי הנמלים שבבעלות ההון. האם זו המטרה של שמאבק העובדים בהסתדרות?
יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות הוסיף ש"אפרופו תחרות. חתרנו למצוא משקיע אסטרטגי. לא באנו מרצוננו – הובילו אותנו לשם. אנו רוצים להכניס משקיע משלנו שיכניס את האניות שלו אלינו", לא רק שנציג ההסתדרות מקדם תחרות של עובדים בעובדים, הוא גם רוצה למצוא את התאגיד שינצל אותם!
נמל אשדוד – מראה מהאוויר (Amos Meron)
בהמשך הדיון נשאל אדרי האם כעת זה זמן טוב להכרעה במחלוקת והוא השיב: "אנו דורשים הכרעות כאן ועכשיו. אנחנו נמצאים בתהליך של חמש שנים, של חוסר ודאות. 1300 עובדים קמים כל בוקר, מסתכלים ממול, רואים נמל קם, ואילו אצלם עדיין לא נחתם בטחון תעסוקתי, אין אצלם תשתיות חדשות. כל בוקר שלנו הוא כך. לא סתם הסיר גלש והכל התפוצץ". אדרי אף תקף את העובדים ש"העזו" להילחם בהפרטה ולמען זכויותיהם: "הגענו למצבים שלא אהבנו – כשהעובדים לקחו את החוק לידיים, אין אף אחד מעל החוק. צריך להיכנס לאירוע ולהשלים אותו". "אני חושב שהרגולציה שחלה על הנמלים, הורגת אותם. צריכים להביא משקיע אסטרטגי. כזה עם קו ספנות. אני מאמין בזה ומאמין שזה הפתרון בסוף", ביבי לא היה אומר אחרות.
כשנשאל מהי התחזית שלו ל- 2019, ענה אדרי: "אין ספק שנהיה לאחר הסכם. פחות טוב, או יותר טוב, אבל אנחנו חייבים את השקט הזה. כיום אנו שוחים בתוך ביצה ולא מרימים את הראש כדי להתחיל להכין עצמנו לתחרות. אין ספק שנהיה מעבר לזה ואני מאד מקווה שיהיה מוצר מדף שנקרא ׳מכרז למשקיע אסטרטגי׳. אנו כן רוצים כזה וזה מה שאני רואה ל- 2019". ואלה דברי האיש אמור להנהיג את עובדי הנמלים
על פוליטיקה ומעמד
אבל אדרי לא לבד. ההסתדרות ניצבת בפני מתקפה ניאו-ליברלית מזה שנות דור – ואינה יכולה לה. יושבי הראש בשני העשורים האחרונים: איש העסקים חיים רמון, עמיר פרץ (היום ח"כ במחנה הציוני), איש העסקים עופר עיני (שותפו העסקי של יו"ר ארגוני המעסיקים ונשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש – שנחקר בשבוע שעבר על ידי המשטרה בחשד להעלמת מס), והיו"ר דהיום עו"ד אבי ניסנקורן, לא הציבו כל אלטרנטיבה לממשלות הקפיטליסטיות התורניות הדוגלות במדיניות ניאו-ליברלית. אגב, כולם אנשי מפלגת העבודה.
מחדל חמור זה, שבא לידי ביטוי בפרקטיקה היום-יומית של ההסתדרות, מביא את ארגון העובדים הגדול בישראל לאין ספור קומבינות ונסיגות מול המעסיקים וממשלות ההון. אצל עמיר פרץ, המאבק נגד הפרטת קרנות הפנסיה נפתח יומיים לפני החקיקה. חיים רמון בכלל דגל בחוזים אישיים ובהרס האיגודים המקצועיים. עיני היה נציגם של המעסיקים בקרב העובדים במקום מנהיג העובדים במאבקם במעסיקים; וניסנקורן, כקודמו שפעל להקמת ממשלת אחדות לאומית ליכוד-עבודה, מכנה את שר האוצר הניאו-ליברלי משה כחלון המקדם הפרטות "השר החברתי ביותר בתולדות מדינת ישראל".
שאלת ההפרטה ותשובת העובדים
אחד ממחדליהם המרכזיים של ראשי ההסתדרות בדור האחרון הוא אי-התמודדותם עם ההפרטה. סביב הפרטות שוררת בהסתדרות שתיקה הדומה לשתיקתם סביב הכיבוש וניצולם של העובדים הפלסטינים בישראל. ואת מהגרי העבודה ואת מבקשי המקלט, הזכרנו?
תהליך ההפרטה הוא אחד הכלים המרכזיים של הרובד העשיר ביותר של המעמד הבורגני בישראל להצבר הון. יותר ויותר נכסים ממלכתיים וציבוריים עוברים לידי "עשר המשפחות". אגב, פעם היו 12 משפחות – לפני שמשפחות פישמן ודנקנר נפלטו מהרשימה מסיבות פליליות.
היחידים שבמשך שנים מנעו את ההפרטות – כולל הפרטות הגדולות – היו ועדים גדולים ובינוניים, לרבות בחברת החשמל (ההפרטה בדרך), בנמלים (נמל אחד כבר הופרט: אילת), בעיריות (הקמת תאגידי המים), בדואר (גם בדואר ההפרטה בדרך), וגם המורים וההורים (דו"ח דברת), וההסתדרות הרופאים (תיאגוד בתי החולים).
ראשי ההסתדרות נאלצו להתמודד עם הלחצים מהשטח, שמדי פעם התפרצו, כמו בנמל אשדוד ובנמל חיפה בקביעות, שדרשו להפסיק את התהליך ההרסני; לבין לחצי הממשלה, הממשל האמריקאי ובעלי ההון. כן, גם הממשל האמריקאי דחף/לחץ/דרש לא אחת להפריט עוד ועוד.
איש מראשי ההסתדרות לא יצא בהצהרה (אף אם מדובר רק בדיבורים) נגד ההפרטה. להיפך, כולם נתנו לעגלת ההפרטה לעבור, והיחידים שנבחו היו הוועדים והעובדים. הגדיל לעשות איש העסקים עופר עיני, איש מפלגת העבודה, שבמערכת הבחירות לראשות ההסתדרות ב-2006 הניף את הסיסמה: "הסתדרות ללא פוליטיקה". קרי: מול מדיניות בעלי ההון וממשלתם, אין לארגון העובדים מה להגיד…
