מאמרים מאת מנואלה דבירי:
לאריאל שרון – שלום רב
אני מודה - כשנבחרת כראש ממשלה, חששתי מאוד – תמיד חששתי ממך. אני מבוגרת מספיק כדי לזכור את כל ה"מבצעים" שלך, גם את המוצלחים פחות. אני זוכרת, כשמנחם בגין מינה אותך לשר החקלאות וליושב ראש "ועדת השרים להתיישבות" הקמת רשת צפופה של התנחלויות (אז עוד השתמשו בגאווה במילה זו) יהודיות בשטחים, כ"ערובה" מפני החזרתם לריבונות ערבית כלשהי. אני זוכרת שמספר המתנחלים ...
יצאנו מלבנון – שלוש שנים
ידיד צעיר אמר לי: "בקרוב ימלאו שלוש שנים ליציאה מלבנון, ומה יש לך לומר על זה?" – יש. אני זוכרת שביום בו יצאנו מלבנון ראיינה אותי תחקירנית חמודה ושאלה בקול דקיק של ילדה בת שש-עשרה: "גברת דבירי, מה דעתך על זה, שבגללך ובגלל נשים שכמותך ימותו מעכשיו אזרחים בגבול הצפון? מה דעתך על זה שבגללך ובגלל נשים שכמותך ישבו מעתה ...
האישה מהטלוויזיה
היא היתה אישה צעירה ונאה, שביס אלגנטי לראשה, מאופרת בקפידה, נעימה, אפילו חייכנית. ראיתי אותה בטלוויזיה, באחת מתוכניות הבוקר של יום שישי, כשנמנמתי לי בכיף על הספה בסלון, מנסה להתאושש מיום הזיכרון ומיום העצמאות, מתכוננת ליום חדש. אז אמרה הגברת דבר שטלטל אותי לגמרי ממצבי המנומנם וזאת על אף (ואולי בגלל) שדיברה כל-כך בחן ובנימוס: "הגדרת השכול על פי פרופסור ...
המלחמה נגמרה
זהו זה. המלחמה נגמרה (נכון, למטכ"ל שלנו קשה להפנים זאת, אבל היא נגמרה). זו שעתם של החברים: "נו, נו… למה עכשיו את שותקת, בלעת את הלשון? מה נותר לך לומר אחרי הניצחון הגדול של כוחות הברית על עיראק? להיכן נעלמו כל הפציפיסטים והשמאלנים שלך? שותקים הא? גיבורים קטנים מאוד יפי הנפש שלך, מאז ומעולם היו… ותודה לאל, באמת מזל, שהם ...
סטטיסטיקה
אני מרבה לקבל אי-מיילים מטרידים. ברובם אני מטילה מבט חטוף ומדלגת הלאה. גם האי-מייל שקיבלתי לפני ימים אחדים זכה לאותו יחס. במיוחד בימים אלה. גם ככה יש לי מספיק צרות, עם השביתות והזבל, והכלכלה המתמוטטת, והפחד נטו, והווירוסים החדשים שמגיעים מאזורים אקזוטיים, אבל ממיתים בדרך מאוד לא אקזוטית (מה או מי גורם להם להתפשט בצורה כל כך קשה ומהירה?), ומי ...
האימפראטור האחרון
זה היה סתם יום של חול באיטליה. ברדיו ובטלוויזיה דנו באריכות בנבכי הפוליטיקה הפנימית. איטליה דומה לא מעט לישראל, בסכסוכיה הפנימיים. למען האמת, איטליה המציאה הרבה לפנינו את המשברים הקואליציוניים ואת חילופי הממשלות התכופים. האיטלקים עדיין מתרגשים בכל פעם מחדש מכל צרה פרלמנטרית והעיתונים דנים בה במסירות ראויה לציון, כאילו היתה זאת הפעם הראשונה – אבל, שיחת היום היא בכל ...
המרחב המוגן שלי
לקראת מלחמת אמריקה-עיראק החלטנו להתקבץ כולנו, הורים, בנים ונכדים, בכפר-סבא, כי אין כמו המרחק הגדול מהקריה בתל-אביב, והצמידות הנעימה לקלקיליה, כדי להרגיש בטוחים. אחותי אומנם הציעה לנו לעבור אליה לירושלים-הקדושה-לכל-הדתות, והזכירה שהיא גרה מטרים ספורים בלבד מהעיר העתיקה – ממש בטווח יריקה מהשוק, וגם שקלנו להרחיק צפונה לקיבוץ, לשגית שהבטיחה שתעזור לטפל בילדים חינם אין כסף ותראה לנו איך שהכנרת ...
חנוך לוין ברחוב הדר
זה קרה לפני כחודש. הבית ברחוב בן גוריון היה שומם. שרה היתה בעבודה, גם דוד בעלה. הילדים היו בבית הספר. לכן הם השיגו אותה לבסוף בטלפון במקום העבודה שלה, והפתיעו אותה הפתעה גמורה: "מדברים מהצבא," אמרו לה, והוסיפו: "זה בקשר לגופת בנך, אנחנו צריכים לדבר אתכם בדחיפות עוד היום.""מדוע אתם לא יכולים לספר לי בטלפון מה קרה, ומה באמת קרה?" היא שאלה ...
לכבוד שר הביטחון שלום
הפעם האחרונה בה נפגשנו היתה ביום בו נסוג צה"ל מלבנון. היית מאוד נרגש אז. גם אני. נרגשת ואופטימית לגבי העתיד. לא שאלתי אותך באותו יום מה דעתך על הנסיגה, כי היית רמטכ"ל, ורמטכ"לים כידוע אמנם ממליצים לפעמים, אבל בעיקר מבַצְעים, ושומרים לעצמם את דעותיהם האישיות. מאוחר יותר נפלט לך (אף שעוד היית רמטכ"ל, אני בטוחה שזו היתה פליטת פה) שצריך לתת טיפול ...
