מאת גדעון ספירו
ישראל כבר הודיעה כי תגיב על פעולת הטרור בבורגס. וכך מסתובב לו מעגל הדמים, שהרי על התגובה הישראלית תבוא שוב תגובה מאיראן או החזבאללה ואנו נספור את הקורבנות ונאמר אמן.

מאת אפרים דוידי
הוויכוח סביב הגזירות המתוכננות, התוספת במע"מ והממשלה שמתעקשת לקחת מאלה שאין להם – כדי לתת למי שיש (והרבה!) – העמיד בצל יוזמה ממשלתית נוספת לא פחות חשובה ואף הרסנית יותר עבור העובדים. זו ההצעה הממשלתית הבאה לשנות את הגדרתן של שעות עבודה ומנוחה.

מאת ראובן קמינר
המפתח להבנת הגורמים הפעילים הוא בעמדתם לגבי פשרה. בעוד שמשטר אסד חוזר על נכונותו לפשרה ומבטא זאת בתמיכה עקבית ביוזמת קופי ענאן, המורדים מסרבים לנהל מו"מ. עמדתם אופיינית לגורם המושפע על ידי כוחות הרפתקניים. רב המשקיפים הרציניים מזהירים מפני אשליות של ניצחון סוחף של המורדים. הרפתקנות זו מבשרת תבערה אזורית שסופה מי יישורנו.

מאת הרב אליהו קאופמן
כיצד מעיזים במדינת האפרטהייד המתוחכם הזו לבקש מהערבים להתגייס לצבא או לעשות "שרות לאומי" עפ"י "שיויון חובות" כשאין להם שיויון זכויות מינימלי?!

מאת איתן קלינסקי
רוחו של ברל כצלנסון נשבה בבית ברל עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת, אבל כיום תחומי ההפרטה הם חלק מרקמת החיים של המוסד. רוחו של ברל כצלנסון נשמה רק מערכות של עבודה מאורגנת, כאשר כלל העובדים מועסקים בהסכם עבודה ייצוגי. רוחו של ברל כצלנסון היא כיום בבחינת גוויה מתה במוסד הנושא את השם "בית ברל".

מאת חיים ברעם
זקן איננה סתם קורבן ל"טיפשותה". היא ידעה היטב לעשות לביתה ולא רק למען הבוס הזחוח והמושחת שלה. אבל עד הסוף המר היא החצינה את "תסמונת זקן", שכוללת היבטים של מסירות עד כלות הנפש, אהבה אמיתית, הזדהות מוחלטת, הערצה כמעט בלתי-מציאותית, אובדן המצפן המורה את הדרך בין שירות עיוור לאיש ציבור לבין בוז לציבור שבחר אותו.

מאת חדוה ישכר
ספרה המומלץ של יעל ברדה אינו חוזה את העתיד המיוחל, אלא עוסק במציאות הקשה הנוכחת-נסתרת, ומוסיף ידע חשוב ביותר למדע הכיבוש. ויתרה מזאת, הספר לוקח חלק במאבק נגד הכיבוש בעצם תביעתו מאיתנו להיות עדים לאלימותם המואפלת של מנגנוני הכיבוש, ולו רק בעצם מעשה הקריאה.