מאת חיים ברעם
יש להניח שעד שהטור הזה יופיע בעיתון, החגיגות לרגל נצחון השמרנים בבחירות לקונגרס בארצות-הברית יהיו בעיצומן. ההסכמה הלאומית הישראלית בנושא האמריקאי מקיפה את כל חלקי המרכז הלאומני (קדימה, העבודה, וחלק מהליכוד) והיא בדרך כלל שקטה ומוצנעת, כדי שלא לעורר את זעמו של הנשיא המכהן ברק אובמה, הנתפס כאן כאויב.
מאת אפרים דוידי
לפני שבועיים הסברנו כאן, מדוע ה"תקציב החברתי" (כדברי שר האוצר יובל שטייניץ) איננו חברתי. עכשיו יש לטפל באח-התאום של חוק התקציב – חוק ההסדרים. כבכול שנה הגישה הממשלה לכנסת את הצעת חוק ההסדרים הנלווה לתקציב המדינה, הכוללת שלל הצעות חוק שחלקן משקפות רפורמות ארגוניות ומשקיות מקיפות בעלות השלכות חברתיות הרסניות, האמורות להידון בחופזה משך חודשיים באופן שאינו מאפשר הליך חקיקה תקין.
מאת גדעון ספירו
ועדה בינלאומית של היסטוריונים בדקה את מידת המעורבות של משרד החוץ הגרמני עם פשעי המשטר הנאצי. בין חברי הוועדה, ההיסטוריון פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בימים אלה פרסמה הוועדה את ממצאיה בספר עב כרס, קרוב לאלף עמודים. המוסף השבועי של "הארץ" (29 באוקטובר 2010) הקדיש לנושא כתבה נרחבת והתמונה המתגלית, מאד לא מחמיאה בלשון המעטה.
מאת חדוה ישכר
משהונח חוק ההסדרים בתחילת השבוע על שולחנה של ועדת הכנסת, לדיון על פיצולו, העיר היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, לפי המצוטט בעיתונות, כי עיניו חשכו למראה הכללת חוק הכניסה לישראל בחוק ההסדרים. לא רק עיניו חשכו. מאז פורסם חוק ההסדרים הנוכחי, ארגונים חברתיים ופעילי זכויות אדם מזהירים מן המחטפים שהוצנעו בו, המיועדים להעביר שינויים חשובים במשק ותיקוני חוק שנדחו בחלקם בכנסות הקודמות.
מאת ראובן קמינר
תשאלו כל ליברל, והוא יסביר לכם שאין דבר כזה כמו אימפריאליזם. הוא יסביר לכם שייתכן שהיה דבר כזה בעבר, אך כיום הקטגוריה מיושנת ואנכרוניסטית. לליברלים נראה שהם יכולים לסיים כל ויכוח פוליטי על ידי הצבעה על ארה"ב כ"בית האמיצים וארץ החופש". אלה המעמיקים בפוליטיקה העולמית יודעים שהנושא מורכב יותר
מאת אורי אבנרי
הופתעתי מאוד כאשר הודיעו לי, בסוף 1976, שראש-הממשלה, יצחק רבין, מזמין אותי לפגישה אישית במעונו. הוא פתח לי את הדלת בעצמו, הגיש לי כוס ויסקי, מזג כוס גם לעצמו, ופתח בלי הקדמה: "תגיד לי, אורי, אתה החלטת לחסל את כל היונים במפלגת-העבודה?". סיפרתי על כך השבוע בדיון על השחיתות שנערך באוניברסיטת תל-אביב, עם הופעת ספרו של פרופ' יוסי שיין על "שפת השחיתות".
העיסוק הנרחב בנעשה בעיראק על ידי הצבא האמריקאי, מאז הדלפת הזוועות באתר האינטרנט ויקיליקס, אמור להיות קריאת השכמה לרוב היהודי בארץ. גם בישראל הציבור אינו זוכה לשקיפות מצד הרשות המבצעת ופעולותיה השונות, ומופתע לנוכח גילויי התבהמותם המוסרית של חיילי צה"ל – "הצבא המוסרי בעולם" – בכל פעם מחדש. תפיסת העמימות חייבת להשתנות. החיילים הם שליחי [ קראו עוד ]
מאת חיים ברעם
יש להודות שעברתי חוויה רגשית ואינטלקטואלית מעניינת כאשר קראתי בסוף השבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות" את מאמרו של העיתונאי גדעון עשת, "אגודת חובבי הליכוד". לראשונה מאז 1995 קראתי בעיתון (שאיננו "העולם הזה" או "כל העיר") דברי אמת כאלה, פרי עטו של פרשן כלכלי חשוב, על ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ועל מורשתו.
מאת הרב אליהו קאופמן
בסוף חודש אוקטובר 2010 ימלאו 54 שנה לטבח בכפר קאסם. היום האמת כבר ידועה: היה שם טבח ולא "אירוע מקרי", היה שם רצון להמשיך את נישול הערבים והצגת המעשה כ"בריחה" והיה שם ניסיון להשתקת הסיפור ואח"כ (משנחשף) – לטיוחו. העצוב הוא שכל הסיפור אירע פחות מעשור אחרי זוועות השואה המרה והמבצעים היו אלה שהתיימרו לייצג את העם היהודי. זה עצוב וכואב ולרבים זה גם לא מובן, אבל לדידי אין בכך שום פרדוקס, ומדוע?
מאת עופר יהלום
במדינת ישראל של היום מיושם הקפיטליזם בצורתו הקיצונית ביותר. הפערים החברתיים המתבטאים בפערי הכנסה בין שכבות שונות, הינם הגבוהים ביותר בין המדינות המפותחות (פרט לארה"ב). במובן זה כל ראשי מפלגות השלטון, מברק עד ליברמן הינם תלמידיו הנאמנים של ג'ורג' בוש, למרות כל חילוקי הדעות ביניהם בתחומים אחרים.
מאת אפרים דוידי
ברוב של 177 תומכים נגד 151 מתנגדים, אישר השבוע הסנאט הצרפתי, באמצע חופשת "כל הקדושים" את הרפורמה בפנסיה הניאו-ליברלית שעוררה ועדיין מעוררת זעם רב ברפובליקה. העלאת גיל הפרישה מ-60 ל-62, אושרה לאחר בממשלת צרפת עשתה שימוש בצו מיוחד כדי למנוע דחיות בהצבעה והמשך הצגת התיקונים לחוק המוצעים על ידי נציגי המפלגות הסוציאליסטית, הקומוניסטית והירוקים.
