לפני ימים אחדים ראיתי חבורת קטנה של אנשים צעירים ליד ביתו של השר דן מרידור. כיוון שכמה מהמפגינים חבשו כיפות סרוגות קפצתי כדרכי למסקנה הנמהרת שהשר "המתון" מושך אליו אש מפשיסטים. אבל עד מהרה התברר, שמדובר בירוקים, שוחרי איכות הסביבה, דווקא אנשים הקרובים מאוד ללבי. מרידור עצמו לא היה בבית, אלא בארצות הברית, בוועידה להסדרת [ קראו עוד ]
מדינת ישראל מציינת בהפרש של מספר ימים, שני ימי זיכרון. יום זיכרון לקורבנות השואה ויום זיכרון לחיילים שנפלו במלחמותיה של ישראל. הגירסה הרשמית של ממשלת ישראל ומערכת ההסברה והחינוך בישראל קושרת בין שני ימי הזיכרון, בנוסח "משואה לתקומה", בבחינת אלה נהרגו כאשר לא יכלו להילחם ואלה נהרגו "כגיבורים במלחמה", והמסקנה ברורה: כדי שלא תהיה שוב [ קראו עוד ]
מערכון קצר ובדוי (אם כי ריאליסטי מאוד) ליום העצבנות ה- 62: ג’ק ורג’ינה, זוג אמריקנים אמידים ודי קשישים. היא מאוד אוהבת את ישראל, הוא מאוד אוהב את אמריקה. היא מתבוננת על ישראל בעין פטרנליסטית. הוא מסתכל על מדינת ישראל כבזבוז זמן. רג’י: הוי ג’ק, איי לייק מדינת ישראל. את הילדים העניים שיש כאן. את ההורים [ קראו עוד ]
בשמאל המיינסטרימי הישראלי רווחת התקווה האווילית שמתישהו ארה"ב תכריח את ישראל לצאת מהשטחים ולעשות שלום עם הפלסטינים. לא חשוב שהרכבת האווירית ב-73 היתה צריכה לנתץ את התקווה הזו; לא חשוב שיתוף הפעולה עם עמדת העמימות בנושא הנשק הגרעיני הישראלי; לא חשובה ההתעלמות מהכיבוש וההתערבות בלבנון; לא חשובה השתיקה הרועמת בזמן שישראל הרעיבה (ועוד מרעיבה), ואח"כ [ קראו עוד ]
אתמול נסעתי לקופ"ח לקבל חיסון. היה יום אביבי נעים, השמש זרחה ולא הייתה חמה מדי. הנסיעה לקופת-החולים, ההמתנה והנסיעה בחזרה ארכו בסך-הכול שעה. בשעה זו היו לי החוויות הבאות: נהג המונית סיפר לי שגר בשעתו מול אשר ידלין, גיבורה של פרשת-השחיתות הגדולה בשנות ה-70, שנחשפה על-ידי "העולם הזה". "איך התרגשנו אז!" אמר, "לא יכולנו להאמין [ קראו עוד ]
אני מבקש להביע את התקוממותי ואת שאט-נפשי משידור מקומם ב"קול-ישראל" של תכנית הקרויה "נקודת מפגש", בהנחיית אהרן ויזן, ששודרה ביום ה’ 15 באפריל 2010. נקלעתי להאזנה לתכנית לגמרי באקראי ובושתי מן הצורה המקוממת והבלתי מאוזנת של הראיונות. פתחתי את המקלט כאשר רואיינה מפגינה, אחת מקבוצה של 15 פעילים אנרכיסטים שהפגינו בהתנחלות עתניאל נגד הכיבוש והקמת [ קראו עוד ]
מאז ומעולם היה תמוה ומוזר ביותר לרבים בישראל, העובדה שארגון ‘שלום עכשיו’ זוכה לחשיפה וסיקור תקשורתי קבוע. כולם לא הבינו כיצד זה שארגון שמאל מובהק, לכאורה, זוכה להישמע תכופות בלב התקשורת הישראלית. כולם לא הבינו כיצד זה שהתקשורת הציונית לא מפחדת מסיקור שלום עכשיו, הרי מדובר בארגון שמאל מובהק, ויש יגידו אף קיצוני. אך בשבוע [ קראו עוד ]
רגשי הגועל והקבס שגואים בי כל אימת שהתקשורת הישראלית השמרנית מתגייסת (תרתי משמע) להגנת הממסד הביטחוני, ורומסת ברגל גסה את זכויות האדם ואת חופש הביטוי, עלו על גדותיהם ביתר שאת השבוע. השמרנים שמתחפשים לליברלים כבר הפכו לשם דבר בעולם הדמוקרטי, ולא בכדי מזוהה ישראל עם משטרים חשוכים. יש לנו כנראה הרבה מאוד מה להסתיר מהעולם, [ קראו עוד ]
בהתחלה הם הפסיקו לחלק לנו את חוברת זכויות התלמיד, אבל אמרנו לאחדים מחברינו שמחו בשקט שאפשר להוריד מהאינטרנט, ושאנחנו אוהבים את המדינה שלנו ומוכנים להקריב את נפשנו למענה. אחר כך הגבירו את לימודי הדת בכיתות, אבל אמרנו לעשרות חברינו שמלמלו "כפייה דתית" שקצת לימודי יהדות זה לא רע בכלל ושאנחנו מעריכים את המדינה שלנו ומוכנים [ קראו עוד ]
דר’ יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים. 13/04/10 ביום שני בשבוע הבא, (ה 19/4/10, בשעה 11:00, בבית המשפט בבאר שבע) אני עומדת למשפט בעבור הבעת מחאה נגד הריסות הבתים בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב. מאז חקיקת חוק התכנון והבנייה ב 1965, המדינה עוד לא ייסדה רשות שתתן אישורי בנייה לתושבי הקהילה הבדואית שגרים בכפריהם [ קראו עוד ]
צעד אמיץ והכרחי במציאות החברתית והפוליטית בארץ מציאות איומה שבה חלק ניכר מהעניים במדינה הם אנשים עובדים ורוב העובדים חווים טרור תעסוקתי: הלנות שכר, חוסר ביטחון תעסוקתי וכלכלי ויוקר מחייה עולה וגואה. העבודה המאורגנת נשחקת ומדלדלת. מציאות שבה רמת המחייה של בני הדור הצעיר ממעמד העובדים ותנאי התעסוקה שלו גרועים מזה של דור ההורים. כאשר [ קראו עוד ]
