ב-27 באפריל 2010 הייתי בעצרת לציון יום האדמה בכפר איזבת טביב שליד קלקיליה. הקהל יצר פסיפס מרהיב של צבעים, סמלים וסיסמאות. כל תנועה באה על דגליה, וכולם התאחדו לעם אחד המגוייס כולו למאבק בכיבוש ובנישול. שבוע לאחר מכן הייתי בעצרת בכפר הלא מוכר אל-עראקיב שבנגב. גם שם המראה היה צבעוני, ורק דבר אחד היה חסר: [ קראו עוד ]
(לרגל ועידת הנשיא אובמה לצמצום הנשק הגרעיני) ישראל ניצבת היום בקו הקדמי של המאבק הבינלאומי נגד התחמשותה הגרעינית של איראן. ישראל לא מכחישה את הידיעות כי היא עורכת אימונים במטוסי חיל האוויר, כולם מתוצרת ארה"ב, במטרה להפציץ את אתרי הגרעין של איראן. פעולה צבאית ישראלית עלולה לדרדר את האזור עד כדי עימות גרעיני, שתוצאתו, שואה [ קראו עוד ]
פגשתי את סלאם פיאד, ראש-הממשלה הפלסטיני, לפני שבועיים, והתרשמתי שוב מהשקט והצניעות שהוא מקרין. בדרך כלל אני פוגש אותו בהפגנות, ליד הגדר בבילעין ובמקומות דומים. בקושי היה זמן ללחיצת-ידיים ולכמה מילות נימוסים. הופענו ביחד באירוע לרגל יום-האדמה בכפר קטן ליד קלקיליה, שלא רבים שמעו אי-פעם את שמו: עיזבת-אל-טביב. הכפר הוקם ב-1920, שלטונות-הכיבוש אינם מכירים בעצם [ קראו עוד ]
לפני 34 שנים ישבתי ביציע המוזמנים במליאת הכנסת, בחברת עמיתיי בהנהגת המועצה הישראלית לשלום ישראלי פלסטיני. לצד יעקב ארנון, מתי פלד ואליהו אלישר שנפטרו במהלך הזמן, ישב גם אורי אבנרי, שבגילו (85) עדיין צועד בכל ההפגנות החשובות של מחנה השלום. עברתי חוויה אישית מיוחדת, ולא קלה. בדיון המתוח על הצעת החוק של חבר הכנסת אמנון [ קראו עוד ]
לאחר שמרבית העיתונים החשובים בעולם פרסמו את "הפרשה הסודית", הלוא היא פרשת ענת קם, מי שגלש באינטרנט ממילא ידע הכל, נפלו כמה ראשים במערכת השלטון הישראלית על השכל וביקשו מבית המשפט להסיר את צו איסור הפרסום. לפני מספר חודשים פנה השב"כ הישראלי לבית המשפט וביקש איפול מלא על הפרשה מטעמים של "ביטחון המדינה". שופטים בישראל [ קראו עוד ]
אין פתרון פוליטי מעשי חלופי למדינה אחת, חילונית-דמוקרטית, בין הירדן והים. קריסתה הסופית של נוסחת הכזב "שתי מדינות לשני עמים" מהווה עובדה מוגמרת, ומסבירה היטב את הפניקה שמשדרים דוברים ישראלים מכל קצות הקשת הפוליטית הציונית. שנים רבות היה רעיון "שתי מדינות לשני עמים" מסווה מצויין להמשך הכיבוש תוך הפיכת הנהגת אש"ף לקבלן משנה שלו. עתה, [ קראו עוד ]
שני אישים מרכזיים במחנה השלום, אורי אבנרי ופרופ’ זאב שטרנהל, פרסמו לאחרונה תמיכה בשלום כפוי. הם מנמקים את עמדתם בכך, שכפיית שלום עדיפה על המשך הכיבוש ועל מלחמה חדשה. אך יש בסוג זה של הנמקה כשלים רציניים. ראשית, ההסתמכות על הפרספקטיבה של שלום כפוי מאפשרת לימין הלאומני-סיפוחיסטי לטעון שהוא פועל על יסוד עקרונות דמוקרטיים וזוכה [ קראו עוד ]
אתמול הורם קצה המסך מעל פרשה חסויה זה חודשים אחדים, המוגדרת על ידי גופי הביטחון כ"ביטחונית-תקשורתית" חמורה, ואילו אנחנו צריכים לראות בה פגיעה קשה בחופש העיתונות ובאושיות הדמוקרטיה, או מה שנשאר לנו ממנה. כל מה שידוע על הפרשה התפרסם בשבועיים האחרונים בעיתונים חשובים בבריטניה ובארצות הברית, ובבלוגים ישראלים המסתמכים על עיתוני החוץ, במטרה לשבור את [ קראו עוד ]
בשבוע שעבר התפרסמה כתבה במוסף "זמנים מודרניים" בידיעות אחרונות על שובו של המחוך כפריט אופנה. הכתבה סיקרה את הופעתו של פריט הלבוש – מחוך – ברשתות השיווק הגדולות, לאחר ביצבוצו בתצוגות האופנה של המעצבים הגדולים. קצת רקע ליצירתו של המחוך בראייה היסטורית: העדות העתיקה ביותר להופעתו של המחוך כחלק מבגדי האישה מופיעה בשנת 1562. לבוש [ קראו עוד ]
"תחזיקו אותי!" הוא חלק מהפולקלור הישראלי. הוא מזכיר לנו את ילדותנו. כשילד מגיע לתיגרת-ידיים עם ילד גדול וחזק ממנו, הוא מעמיד פנים כאילו הוא עומד או-טו-טו להתנפל עליו וצועק לקהל הצופים : "תחזיקו אותי או שאני גומר אותו!" ישראל כולה נמצאת עכשיו במצב כזה. אנחנו מעמידים פנים כאילו אנחנו עומדים או-טו-טו לתקוף את איראן, וקוראים [ קראו עוד ]
לא, אל תתנו לכותרת הבומבסטית להטעות אתכם. כותב שורות אלו לחלוטין לא שינה את עורו, כי אם ההיפך הוא הנכון, לפחות מנקודת מבט שמאלית בריאה ומתוקנת. וזאת מכיוון שמעולם לא היה גזע יהודי. אך בעידן המדע המחקר והטכנולוגיה, נוהגים אנו לחשוף את חצרו האחורית של האדם השמרני והפרמיטיבי, שלצערנו, נימצא הוא בקרבנו, ובתוך עמנו, כל [ קראו עוד ]
