(בעקבות מאמריהם של אסף אורון ויועד וינטר) אך טבעי שפעילים בעלי תודעה יבקשו מדי פעם לנתח מחדש את הקשיים בקידום מטרותיהם. לז’אנר הזה של מאמרים המבקשים להתמודד עם השאלות הגדולות והקיומיות של השמאל שייכים שני מאמרים אשר פורסמו לאחרונה בגדה השמאלית. אסף אורון קבע, למיטב הבנתי, שעלינו לארוז את המסר שלנו בעטיפה יותר מובנת ויותר [ קראו עוד ]
תרבות השקר בישראל הפכה ללא מתום. כך למשל ניתקלתי באחד העיתונים בכותרת אודות מחאה ישראלית על אנטישמיות בבתי ספר בספרד, ורק מאוחר יותר התברר כי הכוונה למכתבי מחאה של תלמידים לשגרירות ישראל כנגד הכיבוש וההתעמרות הכרוכה בו. באחד המכתבים נישאל השגריר: "כמה פלשתינאים רצחת? שאלה במקומה לאחר טבח עזה. אך אנטישמית? הקיום המדיני בישראל הופך טפל [ קראו עוד ]
בשנתיים הראשונות לקיומו הצליח כוח לעובדים, או בשמו הקצת פחות מתנגן על הלשון אך הרומז על מימדי הסערה, "כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי", להפיח חיים בגוויה המכונה העבודה המאורגנת בישראל. מיותרת קמעה תהיה התווית "ארגון עובדים דמוקרטי" עבור זר ממדינה בעלת מסורת מפותחת יותר, או מסורת כלשהי, של איגודים מקצועיים. הייתכן איגוד מקצועי שאינו [ קראו עוד ]
מה בין פרשת הרב מוטי אלון ולתגובה הישראלית לדו"ח גולדסטון? על פניו, דבר אינו קושר בין השניים. האמנם? קיימות שתי נקודות בהן התגובה בחברה הדתית-לאומית פנימה לפרשת אלון והתגובה הישראלית פנימה לדו"ח גולדסטון דומות אם לא זהות: שתיהן נעוצות בתרבות הגטו המאפיינת את שתי החברות המדוברות גם יחד.מאפייניה של חברה סגורה עם "התפוצצות" פרשת אלון [ קראו עוד ]
"את האנחה שלי אני שומרת לעצמי", נהגה אמי ניצולת השואה לומר כשסיפרתי על סבלם המתמשך של הפליטים הפלסטינים. ההצגה "השיבה לחיפה", לפי נובלה של הסופר הפלסטיני רסאן כנפאני, מעמתת את ניצולת השואה מרים גושינסקי עם הפליטים הפלסטינים סעיד וספייה ס’. מרים ובעלה אפרים אבדו את בנם ואת ביתם בנוראות השואה בפולין. סעיד וספייה נטשו את [ קראו עוד ]
כאלה הן פניה המכוערות של הלאומנות. אין לה דבר בעולמה חוץ מעצמה, אין מקום לאחרים זולתה. אין תחום שלא יפול לידה ולא יהפוך למגרשה הפרטי. היא תרדד בשם "מורשת" כל מורכבות תרבותית, תנכס לעצמה אתרים המקודשים גם לדתות אחרות, תלאים כל פיסת אדמה, תפקיע כל זכות שאינה עולה בקנה אחד עם זכותה המעוגנת, תטשטש זהויות, [ קראו עוד ]
ב"פנתר במרתף" מתאר עמוס עוז, מנקודת מבטו של ילד, חיפוש שעורכים חיילים בריטים בבית ירושלמי: "אחר כך שאל אם יש כאן ספרים בשפה האנגלית. השאלה הזו העליבה את אבא […] וכי נדמה לו לגוי השחצן הזה שהוא נמצא באיזו בקתת ילידים באחד מכפרי מלאיה? בסוכות של בני שבט אוגנדי? בו ברגע, בלהט, גועש ועולה על [ קראו עוד ]
כשמדינת ישראל מודיעה על כוונותיה להילחם בטרור על שלל שלוחותיו, ללא ספק יש לברך על כך. הרי, מהו טרור אם לא דבר רע ושלילי? אף אחד מאיתנו לא רוצה להפוך את ישראל למדינה מוכת טרור. לכן, האמירה כי יש להילחם בטרור, היא ללא ספק אמירה נכונה. האם מבחוח אכן עונה להגדרה של פעיל טרור? מהו [ קראו עוד ]
אני מודע היטב ליומרנות הכרוכה בשימוש בכותרת כזאת. "בשולי דברים", כך קראו למדור יומי בעיתון "דבר" בשנות החמישים, בעידן שבו עיצב העיתון את דעת הח"כים בסיעה של 40 חברים לפחות, וגם את זו של הציבור הגדול שתמך בהם. הסגנון שם היה מיושן להפליא. ביטויים כמו "בעל דבבו" (איש ריבו) או "נכסי צאן ברזל של האומה" [ קראו עוד ]
לפני יום-יומיים פגש אותי מכר ותיק, אובססיבי לענייני ארכיאולוגיה, כמעט ברמה של התמכרות, ובפיו ההתרסה הכמעט-מקובלת בדו-שיח בינינו: אתה רואה, קטן אמונה שכמותך, מצאו סוף-סוף אישור למלכות שלמה בירושלים. מיד הבינותי במה מדובר, וכמו כל פגישה מסוג זה, גמזתי את תאורייתו בשלושה-ארבעה נימוקים שמיד אציג אותם בפני הקוראים. אך ראשית כל אציג את הנתונים כפי [ קראו עוד ]
מאות אלפים צעדו אתמול ברחובות הערים הגדולות של יוון במסגרת השביתה הכללית שפרצה במחאה על התכנית הכלכלית הניאו-ליברלית של הממשלה הסוציאליסטית. "האנשים ברחוב העבירו מסר חשוב לממשלה, אך בעיקר לאיחוד האירופי, לשווקים ולשותפים שלנו באירופה, שהאנשים והצרכים שלהם חייבים לעמוד מעל לדרישות השוק", קרא יאניס פאנגופולוס, נשיא איגוד העובדים בסקטור הפרטי. "לא אנחנו יצרנו את [ קראו עוד ]
