ב- 10 ביוני 1924 נרצח ג’אקומו מטיאוטי, מנהיגה הסוציאליסטי של האופוזיציה האיטלקית, בידי כנופיה פשיסטית שכללה את אמריגו דומיני ואלבינו וולפי. שני אלה, שפעלו בשליחותו של מוסוליני ומקורבו, פליפו מארינלי, לא כפרו בביצוע הרצח ואף התגאו בו. למרות זאת, איש לא נענש על פשע זה, בוודאי שלא ברצינות הראויה. מארינלי "ישב" מספר חודשים (ומיד עם [ קראו עוד ]
השבוע רשם הצבא את ניצחונו המשמעותי ביותר מאז מלחמת 67′, הלא הוא "דרך ערך", המבצע לכיבוש בתי הספר הישראלים. גם שם המבצע הזה נפלט מהשבב המעוות-ציני משהו של המחשב הצבאי, וגם הוא חולק לשלושה חלקים. החלק הראשון, "מחנכים ומפקדים דרך ערך", כלל פשיטה של 350 קצינים חמושים על כ-270 בתי ספר תיכונים שהדריכו את אנשי [ קראו עוד ]
כדאי להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. לישראל עדיין יש מאפיינים רבים של מדינה דמוקרטית. גם אם השחיקה המתמדת של הרעיון הדמוקרטי – שמחוקקינו מעולם לא אימצו אותו במלואו – מואצת בתקופה האחרונה עד כדי בהלה, עדיין אפשר לפעול ולו במחוות סמליות נגד הדהירה אל הטוטליטריות הלאומנית, משאת נפשם של רבים כל כך במוסדות השלטון. [ קראו עוד ]
הקונסול האיראני בנורבגיה התפטר מתפקידו לנוכח מדיניות הדיכוי של ממשלת איראן נגד אזרחיה. אל מול הרג המפגינים מירי משמרות המהפכה ומשטרת איראן, לא יכול היה הקונסול להחריש ובראיון לטלוויזיה הנורבגית אמר "איני יכול עוד". ("מעריב" 7.1.2010). קשה להפריז באומץ ליבו של הקונסול האיראני. אנושיותו גברה על פחדיו. לא כך בישראל. מבין מאות הדיפלומטים הישראלים הפזורים [ קראו עוד ]
במדינת ישראל יש גירוש שקט של אנשים וילדים זרים, דעות שונות ותרבויות. וכן, דבר חדש, גם שפות. השפה הערבית הייתה "פעם" שפה רשמית במדינת ישראל. כיום כמדומני, היא כבר לא. אני מתכוון לתודעה בפועל, על הנייר היא עדיין רשמית.
הטיהור האיטי של השפה הערבית התחיל אני חושב, כשמשרד החינוך ביטל את החובה ללמד את השפה הרשמית במוסדות החינוך ובבתי הספר של המדינה. דבר שהראה באופן ברור וחורץ, את הרצון של המדינה למחוק את השפה הזאת מהפיות של הישראלים. וחוץ מזה, לגורם לפילוג ואפליה נוראיים בתוכנית הלימודים.
דוגמא קטנה: אף פעם לא שמעתי שח"כ נאם בכנסת, בשפה הערבית. ואני רק משער, שאם דבר כזה יקרה – "שומו שמיים ותחרב הארץ", חס וחלילה בכנסת ישראל נואמים בערבית. כן, מעניין מה יהיו התגובות של חברי הכנסת האחרים וכלל הציבור בעם. ואם השפה הערבית כבר לא רשמית במדינת ישראל, אז הם מוסיפים חטא על פשע "ומטהרים", גם כן את התרבות וההיסטוריה של הערבים בארץ ישראל.
בישעיה מ"ב, י"ח כתוב: "החרשים שמעו. והעיוורים, הביטו לראות". – אין פתרון אחר למדינת ישראל מאשר הדיבור וחיבור עם הפלסטינים. אין פתרון אחר !!! אך, באירוניה אני כותב, איך עושים את הדבר הנפלא הזה אם לא יודעים לדבר את השפה הערבית ?!.
זיכרון, היסטוריה ופוליטיקה קשורים בקשר דיאלקטי רב ממדים, אשר נדון רבות ובהקשרים רבים, ובוודאי ימשיך להעסיק את בני האדם גם בעתיד. גם פוליטיקאים, ולא רק בישראל, נוטים לעשות שימוש בדיאלקטיקה הזאת לצרכיהם, לרוב תוך ניצול ציני ואינטרסנטי של הדברים. לטענתי, דווקא את המקרה של ח"כ ברכה צריך לשפוט באור שונה משום השימוש השונה, החדש והלא [ קראו עוד ]
חרף ההצלחות בקלפי, הצלחות ללא תקדים של השמאל הגרמני בעשורים האחרונים, פרץ בשבועות האחרונים משבר בשורות מפלגת השמאל ("די לינקה"). וזאת, בעקבות השמועות לפיהן צפויה בקרוב התפטרותו של מנהיגה, אוסקר לפונטיין, החולה במחלת הסרטן. גריגור גיסי התערב ישירות במשבר שמעבר לשאלה הפרסונלית קשור ביסודו לאסטרטגיה של המפלגה. פלג במפלגה, הקרוי – "הרפורמיסטי", סבור שיש להגיע [ קראו עוד ]
בשבת שעברה התעמקתי בעיתוני יום שישי, אולי כדי לגלות תובנות חדשות אודות הזירה הפוליטית שלנו. לזכותם של כל העיתונים יש לומר, שמצאתי בהם המון מידע, שלא לדבר על השערות וסברות כרס שכמה מהן אולי עוד יתאמתו. "מעריב" מתבצר יותר ויותר בצדקנות המחליאה שלו מאז שצוות העורכים הקודם, דורון גלעזר ורותי יובל, סיימו את הקדנציה הקצרה [ קראו עוד ]
דְּמָמָה כְּבֵדָה יָרְדָה לִשְׁכֹּן בָּהָר וְרוּחַ צוֹנֶנֶת לָחֲשָׁה קִינָה בַּוָּאדִיּוֹת יִצְחָק מוּטָל עָקוּד עַל הַמּוֹקֵד חוֹזֶה אֵיךְ עַנְנֵי אֵילִים צְחוֹרִים שָׁטִים בַּשָּׁמַיִם הַקָּשִׁים בְּאֵין מַפְרִיעַ שׁוּם יָד לֹא תּוּשָׁט מִשָׁם לְהוֹשִׁיעַ וְיִצְחָק שׁוֹתֵק. כָּכָה הוּא שׁוֹתֵק עַד שֶׁלִּפְעמִים הוּא יוֹרֶה וְלִפְעָמִים בּוֹכֶה וּמַכֶּה הַחֶשְׁבּוֹן כְּבָר מוּכָן וּמוּטָל עַל הַמּוֹקֵד רַק הַסַּכִּין עוֹד לֹא הוּנְפָה [ קראו עוד ]
מקצוע מעניין העיתונות. הוא משלב סקרנות, ידע וגם זיכרון. הייתכן שדווקא בערוץ הספורט מיטב העיתונאים והפרשנים כשלו במבחן הזה? הם לא סקרנים, הם לא יודעים והם גם לא זוכרים? הרי דווקא כתבי הספורט הם לרוב ידענים גדולים. כמה מעיתונאי ערוץ הספורט (ואני כותב בעקבות שיחות עם אחדים מהם) יכולים לשלוף מהזיכרון את הרכבי הנבחרות של [ קראו עוד ]
מי שצופה באח הגדול מבין מהר מאוד כי לא מדובר במשחק טלוויזיוני גרידא או מרוץ נוסף למיליון הנכסף. התוכנית המדוברת אינה אלא מאבק כוחות המראה לנו הישראלים את פרצופנו במלוא כיעורו. המסגרת הראשונית היא הזירה אליה משליכים את השחקנים הנבחרים בקפידה על מנת למלא את המשבצת הארכיטיפית אותה הם ממלאים גם בחיי היומיום. בזירה זו ניתן לאתר בקלות את [ קראו עוד ]
