גם השנה מציינים את החג ההזוי והבזוי הקרוי "יום איחוד ירושלים". ירושלים לא הייתה מאוחדת ב-42 שנות הכיבוש האחרונות. פארסת האיחוד מודגשת במיוחד לנוכח חומת האפרטהייד שישראל הקימה בירושלים, כאשר החומה מפרידה בין שכונות פלסטיניות בתוך ירושלים. השרירות שולטת בכיפה. ממשלות ישראל ועיריית ירושלים שיתפו פעולה בהקמת משטר אפרטהייד בירושלים, כאשר הפלסטינים במזרח העיר סובלים [ קראו עוד ]
דווקא לקראת הפגישות החשובות שהתנהלו השבוע בוושינגטון ירדה מאוד קרנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכל מלחכי הפינכה שנהגו לשבח אותו עד לפני זמן קצר נאלמו דום. אחוזי הרייטינג שלו ירדו פלאים, ובעיתון "הארץ" הצטייר רוב שהעדיף אפילו את אהוד אולמרט על פניו. זהו באמת שפל חסר תקדים, והנפילה (אחרי ירח דבש קצרצר) הייתה מהירה [ קראו עוד ]
בשנת 1919 נוסדה מק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שהיא כיום המפלגה הישראלית הוותיקה ביותר. מאז קריסתם של ברית המועצות ובנות חסותה באירופה המזרחית, נמצאת המפלגה בתהליך של התפוררות והתפרקות. כמה מן המפלגות הקומוניסטיות בעולם שינו את שמן. למשל, המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (שעד 1948 הייתה חלק ממק"י), הפכה לפתע למפלגת העם הפלסטינית, שכיום היא גוף פוליטי קטן [ קראו עוד ]
הנה מוטלות גופותינו
וגופות אויבינו
שורה ארוכה ארוכה.
לא כך כתב גורי
בשירו המפורסם.
גם לא הייתי מסתכן בפרפרזה
אילולא פתח השיר
חשבון לא גמור
ובחר במילים מפורכסות
לשורר על
יום חדש.
כמי שמתגוררת וחיה בעיר "מעורבת", בשכונת ה"גטו" שבעיר העתיקה ברמלה, וכמי שעוסקת בסוגיית הערים המעורבות זה שנים במסגרת פרויקט "ערים מעורבות" של עמותת שתי"ל, אני רואה לנכון להגיב על טענת נדב שרגאי במאמרו, להתנחל ביפו, עכו, לוד ורמלה, שפורסם בעיתון "הארץ" ב-17 במאי 2009 : טענתו היא, כי יש צורך להתנחל ביפו, עכו, לוד ורמלה [ קראו עוד ]
כתבנים קלי לשון ומסורבלי מחשבה כמו בני ציפר בהארץ כותבים להם: ההתבהמות הישראלית המפורסמת, שכה זכתה לגינוי עקב התנהגות הישראלי הממוצע בחו"ל, היא היא מקור רצחנות הכיבוש והסדיזם במחסומים (ותכופות להפך: "נגע הכיבוש הוא מקור ההתבהמות"). אבל על איזה חוג חברתי נימנה בני ציפר עצמו? על החוג ההגמוני, ושדרת העיתונאים, אנשי ה"תרבות", הפקידות החומסת והמועלת [ קראו עוד ]
במשך מספר שבועות התלבטתי בבחירת הנושאים המרכזיים שטופלו על ידי מרקס בתחום הכלכלה, בלי לגלוש לדיון נרחב בסוגיות הפילוסופיות והאפיסטמולוגיות האין- סופיות שנדונו במשנתו, אשר נוגעות בהבנת חוקי הטבע ,התרבות וההיסטוריה האנושית.בהתלבטותי המכוונת הזאת ביקשתי להצביע על כלי ניתוח מעשיים להבנת המשבר הכלכלי הפוקד בימים אלה את כל מדינות העולם, ללא יוצאת מן הכלל. משום [ קראו עוד ]
אשרת שטנגל, אנלין קיש, רותם קינברג, דנה פרנק, רענן פורשנר, נמרוד עברון, סרגיי סנדלר, מרים הדר, בלהה גולן, אמיר גבעול ורוני ברקן. על בתיהם הפרטיים ודירותיהם השכורות "פשטה" המשטרה – ככה היא ניסחה את זה – בשבע בבוקר, בערב יום הזיכרון, בהפקה חריגה, ראוותנית. הכאילו-מבצע הכאילו-נועז הזה הציב מייד את האנשים האלה וגם אותי, ועוד [ קראו עוד ]
אחד הרגעים המאושרים של חיי חוויתי במסעדה. זה היה לפני האינתיפאדה השנייה. ליום-הולדתה הזמנתי את רחל לארוחת-ערב במסעדה מפורסמת ברמאללה. ישבנו במסעדת-הגן המוארת בשרשראות של נורות צבעוניות, באוויר עמד ניחוח של פרחים ומלצרים אצו הלוך ושוב עם טסים עמוסים, אכלנו מוסאחן ואני שתיתי ערק. המלצר, ששמע אותנו מדברים בינינו, שאל בעברית מה להביא לנו. היינו [ קראו עוד ]
"אין זה ראוי שמדינת ישראל תייבא ארצה אשה שעיקר מטרתה הוא להקים בית עם בן הארץ", אמרה האשה, שלטענתה משפחתה התפרקה בגלל עובדת זרה. בית הדין הרבני קיבל את עמדתה של האשה, ותקף את התופעה בחריפות בפסק הדין. "על הרשויות להגביר את ההקפדה על החוק והנהלים, על מנת לאפשר דרך נאותה לשמור על כבודן של [ קראו עוד ]
בעבר הלא רחוק ניסיתי ליישב לעצמי את הסתירה שבין ההתנגדות הפוליטית של אנשי השמאל כאן למדיניותן של הממשלות השונות לבין תחושת השייכות הפשוטה והטבעית לחברה הישראלית. אחרי שתי מלחמות מטורפות ומיותרות בלבנון ובעזה (שאותן היה ניתן למנוע באמצעים דיפלומטיים) הדילמות התחדדו, התחושות הוחרפו וביטויי הייאוש הקיומי בשמאל הוחצנו. גם האתגרים קשים עתה הרבה יותר: האינסטינקטים [ קראו עוד ]
