פאוסטו ברטינוטי הוא האיש שגרם להפלת ממשלתו של רומנו פרודי ב-1998, כאשר ראש ממשלת איטליה דאז המשיך במדיניות ההפרטה – בניגוד לדעת מפלגת ההתחדשות הקומוניסטית. ברלוסקוני שב ומזכיר זאת, כדי להסביר ש"הקומוניסטים לא יתנו לפרודי לסיים את הקדנציה אם וכאשר פרודי יהיה לראש ממשלת איטליה". אבל ברטינוטי, העומד בראש ההתחדשות הקומוניסטית, לא מתרגש מאיומי ברלוסקוני. [ קראו עוד ]

חלף שבוע בקירוב מאז תמה מערכת הבחירות וסוכמו תוצאותיה. כמו כל אדם חושב אני שואל את עצמי מה היה כאן. במהלכה של המערכה ואחריה נשמעו דעות קוטביות שונות: מזו של העיתונאי יוסי ורטר ("הארץ"), אשר קבע כי "כל החוטים שבעבר ליכדו את החברה הישראלית התרופפו", ועד לעמדות מנוגדות של עיתונאי "הארץ" גדעון לוי ("עם אחד") [ קראו עוד ]

במאמרו על "לכלוכית" טוען ברונו בטלהיים (1987) כי "קנאת-אחים היא הנושא של לכלוכית, בדומה לאגדות רבות אחרות" (ע’ 209). הניתוח של בטלהיים מייחס את הקנאה לתחרות בין אחים על אהבת ההורים, והחשש מפני דחייה של ההורים. אולם ניתוח זה מתעלם באופן מוזר מהמרכיב המרכזי בעלילת סינדרלה- התחרות על ליבו של הנסיך, אשר מוצאת את ביטויה [ קראו עוד ]

לפני כמה ימים פירסם יוסי שריד רשימה מעניינת ב"הארץ", והביע את הדעה הכמעט מובנת מאליה, שמרצ הגיעה לסוף דרכה ("שלום לך מרצ, הגיע הזמן להצטרף לעבודה", 31/3/06). הוא אף המליץ על איחוד עם מפלגת העבודה. זה נראה אז די הגיוני וגם מנומק היטב, ונטיתי להסכים עם הדברים. הלוך-רוחו של מנהיג מרצ לשעבר, וגם של הקוראים, [ קראו עוד ]

פרשנים, בעלי טורים, פוליטיקאים מהמרכז ושמאלה, (רבים, לא כולם), הריעו בקריאות הידד ופצחו בזמירות צהלה לנוכח תוצאות הבחירות. המתנחלים הובסו, הליכוד רוסק, כך הם גורסים, ויש "רוב ברור" לנסיגה, להתכנסות, להסכם שלום. באחת, נגמר עידן הימין והמתנחלים. אני פחות אופטימי והתמונה רחוקה מלהיות כה מעודדת. נכון שהליכוד עם נתניהו בראשו הוכה, וזו בהחלט סיבה למסיבה, [ קראו עוד ]

אלפי איכרים, חברי תנועת "חזית האיכרים הלאומית ע"ש אסקיאל סמורה", התאספו ב-27.3.06 מול משרדו של סגן נשיא ונצואלה במרכז קרקאס. במשך שעות הם חסמו את הרחוב המרכזי העובר מול המשרד ודרשו מסגן הנשיא, חוסה ויסנטה רנחל, לצאת אליהם. סגן הנשיא הוא האחראי על קיום ההסכמים עם האיכרים – הסכמים המבוססים על חוקת ונצואלה מ-1999 ועל [ קראו עוד ]

(א) בַּרְזֶל לָקַחְתָּ וְעָשִׂיתָ לְךָ צֶלֶם צִפּוֹראוֹ זַחַל וְרוּחַ         עַכְשָׁו אַתָּה יוֹדֵעַ                                      אֵין בָּהֶם קִרְבָּם הַוּוֹת אֵשׁ אוֹכֶלֶתוַעֲצָמוֹת רַבּוֹת מְאֹד סָבִיב סָבִיב (ב) טֹל מִפְלֶצֶת בַּרְזֶלוּקְרַע אוֹתָהּבַּקַּע קְרָבֶיהָבַּתֵּקשַׁסַּע עַקֵּר גִּידֶיהָ הַצֵּב אוֹתָהּגַּלְעֵד (ג) טֹל בַּרְזֶלוַעֲשֵׂה לְךָ צִפּוֹרוְתֵן בָּהּ רוּחַאֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ   (ד) טֹל דְּמוּתגַּלֵּף אוֹתָהּחַטֵּב וּבְרָא בְּרוּחֲךָ   (ה)טֹל רוּחַחֲצֹב בְּמִלּוֹתֶיהָ כְּרֵה אֹזֶן

הלב עם הגימלאים. הישגם מחק את האכזבה ממספר הבוחרים הנמוך ביותר מאז קום המדינה. קשה עדיין להעריך את גודל ההישג, אבל יש משהו יפה, ישראלי מאוד, בהתגייסות הזאת למען הקשישים, שתרמו לנו כל כך הרבה וקיבלו אצבע משולשת מביבי נתניהו, מהליכוד ומקדימה. שבעת המנדטים שלהם הם סנסציה מלבבת. אנחנו לא מכירים את המועמדים, ונלמד עליהם [ קראו עוד ]

בקיץ שעבר קראתי מאמר של עופר כסיף בו הוא מסביר את עמדתם של "הקומוניסטים" בוויכוח הפוליטי על תוכנית ההתנתקות (סוציאליזם, הגדרה עצמית והתנתקות). השאלה היא האם וכיצד המאבק של עם להגדרה עצמית נפרדת עולה בקנה אחד עם החזון הפועלי האוניברסלי של מרקס? נראה שכסיף מרבה לצטט את מרקס ולנין דווקא משום שהוא מתקשה למצוא אצלם [ קראו עוד ]

ככל שמתקרבות הבחירות לכנסת ה-17 ביום שלישי ה-28 במרץ 2006 אני נתקל במספר הולך וגדל של קריאות לציבור מצד מפלגות, אישי ציבור, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ועיתונאים: לכו להצביע. קריאות אלה נעשות על רקע הסקרים הקובעים כי מספר הנמנעים יגיע בבחירות אלה לשליש ואולי יותר. בעניין זה אין הבדל בין שמאל לימין. כולם מדרבנים את הציבור [ קראו עוד ]

די בהצצה אקראית אל נבכי תוכניות הלימוד של מדינת ישראל, ועבור דרך ספרי הלימוד המאושרים לדורותיהם, עד עצם ימינו אנו ממש, כדי להיחשף מול אמיתה נוראית, רוויה בז’דאנוביזם פטריוטי מעוקם: כיצד ננחיל לתוך מוחם של הדרדקים את המסרים שלנו, של הממסד, שהרי אין כמו עיצוב החברה דרך לישת הילדים / הנוער ואפייתם בתבנית הנכונה, בחום [ קראו עוד ]