מאת חיים ברעם
רוב דברי ההספד היפים על יוסי שריד לימדו אותנו יותר על הכותבים מאשר על המנוח. אין דבר טבעי מזה: הרי יחד עם המת אנחנו מספידים גם את עצמנו.

מאת אילן שדה
לא היה כל צורך ליזום הפלגות של אוניות עם ניצולי שואה מתוך ידיעה שיש בכך סיכון חייהם ותוך ידיעה כי יש אופציות יותר מוצלחות בעת המלחמה.

מאת גדעון עשת
הנה פרט, צנוע יחסית, שנשמט מהדיון. הממשל הישראלי הקים קרן למזעור נזקי הגז הטבעי. הקרן, שהוקמה ב2013, צופה פני העתיד וידעה, עוד לפני שמישהו חלם על "מתווה הגז", לראות נכוחה.

מאת חיים ברעם
אני שופך דמעות על אנשים שנגעו ללבי ומתו בטרם עת, מבלי לבקש רשות מאף אחד. כיוון שאינני מבקר ספרותי, אוכל לסכם רק את התרשמותי האינטלקטואלית ואת ההתרגשות מקריאת ספריו.

מאת בנצי לאור
הויכוח על ציונות, עתיק כמו הציונות עצמה, הן בקרב היהודים והן בקרב הלא יהודים, תמיד היה מורכב וסוחף. אבל בעשורים האחרונים הדיון הפך רטורי וריקני ומשמש בעיקר כתפאורה למהלכים לא שקופים ומפוקפקים.

מאת מיכל בסן
בעולם שבו הכרה בדיכוי שווה להון סימבולי, מטריאלי וחוקי, המציאות היא שמי שיבכה חזק יותר, מי שישקיע יותר משאבים בתעדוף פרוסת העוגה שלו, יזכה לתשואה גבוהה יותר.

מאת אילן שדה
בים באינטליגנציה במדינת ישראל סבורים כי מערכת הצדק הישראלי סטתה מן הדרך הישרה. מהן הסבות לכך? אבחן את החזקות (פרזומציות) העומדות בבסיס מערכת המשפט הישראלית.

מאת דב חנין
החברה הישראלית סובלת מהמון פצעים עמוקים ואמיתיים מעבר למימד המעמדי. זה יהיה טיפשי ומתנשא להתעלם מפצעים ממשיים של בני אדם. תפקידנו הוא להבין את התפקיד הפוליטי הקונקרטי של פצעים אלה.

מאת ציונה שניר
לאחר מסיקת מספר עצים הזמינו אותנו לסעוד איתם, האווירה הייתה עליזה במיוחד, עד כדי כך שברגע מסוים ראדי פצח בשיר, ואנו במחיאות כפיים. כאילו אנו מכירים כבר שנים רבות.

יעל חסון
ברוב דחוק אושר בשבוע שעבר תקציב המדינה לשנים 2015 ו-2016. מנקודת מבט מגדרי נתייחס לסעיפים העוסקים בשוק העבודה ושיש בהם בכדי להשפיע על מצבן הכלכלי של נשים.

מאת איתן קלינסקי
כן, לא אשתוק, לא אוותר, אזכיר יום-יום לארצי עד שתפתח את עיניה, כי שליטתנו על עם אחר היא אינה מוסרית, זו שליטה קולוניאלית, שמתלווים לה גילויים אכזריים.