
מאת אילנה הרסטון-לוטן
אולי האסוציאציה הראשונה לביטוי ׳זנים נכחדים׳ שמדובר במצפון הישראלי. ואולי האסוציאציה היא לססיל האריה שנרצח באכזריות על ידי רופא השיניים, וולטר פלמר.
מאת אילנה הרסטון-לוטן
אולי האסוציאציה הראשונה לביטוי ׳זנים נכחדים׳ שמדובר במצפון הישראלי. ואולי האסוציאציה היא לססיל האריה שנרצח באכזריות על ידי רופא השיניים, וולטר פלמר.
מאת דוד גלעד
כיצד מג״ב, שהיה בעבר יחידת מקלט לכל מי שלא התקבל לשרות ביחידות הצבא הרגילות, הפך להיות בית גידול למפכלי״ם. אני מניח שלא מדובר באיזה שיפור מפליג ביחידה ובכוח האדם המגיע אליה, אלא מדובר בהתדרדרותה של החברה הישראלית.
מאת אלי אמינוב
רק יחידות משמר אזרחי שתיבחרנה ע"י האוכלוסייה המדוכאת עצמה, יוכלו להגן על הישובים הפלסטינים ועל התינוקות הפלסטינים מהתקפות הטרור היהודי.
מאת חיים ברעם
החברה הישראלית מחולקת, מנקודת ראות פסיכולוגית, לשני חלקים: הרועדים מפחד 24 שעות ביממה; המדחיקים את הפחד עד שהוא מתחיל להתבטא בחולשת הגוף, במחלות קשות, בסבל פיזי רב.
מאת אליזבט צורקוב
בטקס חולק לפליטים הטופס הנחוץ שיש למלא על-מנת להירשם כמצביעים בארה"ב. היה זה חודשים ספורים לאחר שראש ממשלת ישראל הפחיד את הציבור בכך שאזרחים מממשים את זכותם להצביע.
מאת גדעון עשת
מתברר כי ממשלת ישראל היתה נדיבה למדי. לא למי שנזקק למערכת הבריאות. ולא למי שחינוך ראוי להם. היעד המועדף על ממשלת ישראל, כל ממשלות ישראל לדורותיהן, הוא הקרן הקיימת לישראל.
מאת ראובן קמינר
במקום העיסוק העקר בוויכוחים לטובת נוסחה זו או אחרת של פתרון הסכסוך, עלינו לראותו כפונקציה של המאבק בוושינגטון ושל תפקיד ישראל שם. הרצון הערכי שלנו להגיע לפתרון הסכסוך "שלנו", מטשטש את ההכרה בעובדה שפתרון הסכסוך כלל אינו עומד על סדר היום.
שלמה סבירסקי וירון הופמן-דישון
ציפיות הציבור מהמדינה מבוססות על זיכרונות עבר רחוק, כאשר הממשלה לא היססה להכניס ידה לקופתה ולפעול ישירות בשוק. הממשלה סיפקה אז אופציה ציבורית לדיור. כל זה השתנה.
מאת חיים ברעם
התחמושת שלנו כאמור אזלה, ואנחנו קוראים איש את רעהו, כדי למצוא קצת אוויר לנשימה, כאשר החום בחוץ שובר את כל השיאים.
מאת תמר פליישמן
המציאות הנהוגה בשבועיים הראשונים, לעומת שני ימי השישי שנעלו את חודש הצום והסיבות שהביאו לסיבוב הפרסה הזה, מוכיחים שוב את מה שעדיף מבחינת השלטונות להשאיר במישור הסמוי.
מאת גדעון ספירו
נורי אלעוקבי הוא חברי. עשרות שנים הוא נאבק לחזור לאלעראקיב שם נולד. הוא מקפיד כל השנים להיעזר בשיטות לא אלימות. מאבקו האציל לא הציל אותו מאלימות המשטרה.