מאת ברברה סבירסקי
עכשיו, אחרי שהממשלה כילתה שלושה עשורים במאמץ להתייעל על פי המודל הניאו-ליברלי, אולי הגיע הזמן לעבור משפת ההתייעלות לשפת האחריות. אחריות משמעה הבטחת מימון נאות לשירותים חברתיים, הפיכת מגמת ההפרטה וחזרה ליחסי עובד-מעביד כדי שישראל תמשיך להיות מדינת רווחה ולא תהפוך למדינת רווחים של קבלני עובדים.

מאת אפרים דוידי
בהשקת ספרו, מקצ'סני הוסיף משפט חשוב: "אנו נכנסים לשנת המשבר הכלכלי השישית. חרף המשבר הכלכלי ה'דולרוקרטיה' רק מתחזקת. בעלי המאה רוצים להיות בעל הדעה בכל הקשור להחלטות הכלכליות והחברתיות וכך התהליך ההרסני הולך ומתחזק. ממשל אובמה שבוי בידי הדולרוקרטיה".

מאת חיים ברעם
אחרי עשרות שנים בארץ דבק ביאיר שמץ של פטריוטיזם ישראלי, אולי בשל ליאת, בת הקיבוץ המאוחד שנשא לאישה. אבל הוא נשאר ספקן. זו הייתה מידה של אופי ולא רק אידיאולוגיה. לכן אולי חברותו עם יואב שרדה איכשהו.

מאת עופר יהלום
במאמרו "הבלוף של השמאל הציוני" תוקף גדעון עשת מאמר שכתב פרופ' חיים גנז, בנושא הצדקת הציונות. מכך מסיק עשת מסקנות מרחיקות לכת, לגבי חוסר הצדק (לדעתו) שקיים בציונות, בקיומה של מדינת ישראל, ובעמדתו המדינית של השמאל הציוני. הנסיון שעושה עשת להעמיס על גבו של גנז את כל עמדות השמאל הציוני, נראה חסר הגיון.

מאת שמואל אמיר
העיתונות הישראלית הגיעה לשפל המדרגה בסקירתה את אירועי סוריה. אחרי נאומי אובמה וקרי, כאשר המלחמה נראתה מידית, שמחתה לא ידעה גבול: סופסוף אמריקה התעשתה, נעשתה רצינית, היא צוחקת על פקחי האו"ם בסוריה ועל האו"ם.

מאת גדעון עשת
הבנק האמריקאי ג'יי.פי. מורגן צ'ייס נקנס על ידי רשויות הפיקוח בארה"ב ובבריטניה במאות מיליוני דולרים. הבנק ביקש סליחה והתחייב להתנהג יפה. ובהחלט יש אפשרות שהוא יתנהג יפה כי הקנס ילמד אותו לקח. ובכל זאת העונש אינו לעניין.

מאת חיים ברעם
בצד אנחת הרווחה הטבעית של תושבי האזור המסוכן שבו אנחנו חיים, קיימים גם שיקולים גלובליים חשובים. ממשלת ישראל התעלמה מהם כדרכה ורתמה את הארגונים היהודים בארצות הברית לעוד מסע של חרחור מלחמה. כך חזר על עצמו המחדל של המעורבות הישראלית שתי המלחמות בעיראק.

מאת איתן קלינסקי
הייתי רוצה בימים אלה, שהאושפיזין שלי יהיה הנביא שלחם לקיומה של חברה, המושתת על אדנים של צדק חברתי למען חברה ללא ניכור מעמדי. נביא שלא חשש להתמודד עם גילויי לאומנות בוטה של "אתה בחרתנו" והעביר את רעיון הבחירה באש צולבת של ביקורת נוקבת.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
אנחנו נמצאים אולי בפתחו של עידן חדש.  עידן שבו דיפלומטיה מקבלת עדיפות על פני פעולה צבאית, שבו שמירה על חוקים בינלאומיים חוזרת להיות אינטרס בינלאומי, ולא תירוץ לאמריקאים להשתמש בכוחם הצבאי לשימור האינטרסים האימפריאליסטים שלהם.

מאת חיים ברעם
באשמתו הישירה של נפתלי בנט ביליתי את ראש השנה בקריאת חומר על הנרי קיסינג'ר. לא שהתגעגעתי לבן העוולה הישיש, שאשם ברציחתם של מאות אלפי בני אדם. לעומת קיסינג'ר בשאר אסד הוא כמעט יו"ר ועדת השירותים החברתיים של הפרלמנט הנורווגי.

מאת גדעון ספירו
ביום כיפור הקרוב מציינת ישראל 40 שנים למלחמת יום הכיפורים. מרבית התקשורת עוסקת בצד הסנטימנטלי של המלחמה, כמו מפגשי לוחמים שלא ראו אחד את השני או סיפורי גבורה, אבל מעט מאד חשבון נפש, שביום כיפור אמור להיות מרכיב עיקרי. מה שלא ייאמר בתקשורת הממוסדת, אומר כאן: מלחמת יום הכיפורים הייתה מיותרת.