מאת אורי וולטמן

מה צריך להיות היחס של השמאל הישראלי לברית צבאית-פוליטית משולשת בין משטרי הריאקציה הערבית, האימפריאליזם האמריקאי והממשלה בישראל? במילותיו של אלכסנדר פן: "אֲנִי… מְמַצֶּה אֶת כֻּלִי בְּמִלָּה אַחַת: נֶגֶד!".

מאת אלי אמינוב

נתניהו, בניגוד לרצון הנשיא אובמה והממשל האמריקאי, בחר בקונגרס כזירה להכרזה על מסע צלב חדש נגד האסלאם הרדיקלי. בדבריו, הגדיר נתניהו כמקשה אחת את איראן, חיזבאללה, חמאס, דאע"ש והתנועה האסלאמית הצפונית בישראל.

מאת שמואל אמיר

אין חדש תחת השמש, אמר קהלת, מה שהיה הוא שיהיה. כאשר קוראים בימים אלה את העיתונות הישראלית אין מנוס מלחשוב שחכם זה, שחי (או לא) לפני אלפיים שנה, כנראה צדק. הנה קראנו שארה"ב נזפה קשות בישראל בעניין מדיניותה כלפי הפלסטינים.

מאת אילנה הירסטון-לוטן

הנה שוב ארה"ב לוקחת על עצמה "עמדת מנהיגות" במלחמה נגד ווירוס האבולה. זאת אחרי שהעולם "החופשי", ובראש המחנה ארה"ב, התעלם במשך חודשים מאזהרות ארגוני הסיוע שדיווחו על המגיפה המתהווה. זאת אחרי שקוצר הראיה של המשנה הכלכלית האמריקאית הביא את כלכלת העולם לקריסה, והוציא את הקרביים מרשתות הגנה של מערכות בריאות ציבור ברחבי העולם, כולל באפריקה.

מאת חיים ברעם

מעשי השחיתות האמיתיים או המדומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו צפים ועולים שוב, הדוקטרינה המדינית שלו התנפצה לגמרי, ועדיין עלובי הנפש מהמרכז הלאומני סבורים, שאין לו תחליף. כך הפכה הפוליטיקה הישראלית לפתטית.

מאת אורי וולטמן
במקום לספק אליבי לנתניהו, ולסייע לו לייצר מראית עין מזויפת של מו"מ לשלום, השמאל הפלסטיני מציג את השאלות האמיתיות: אם מתכוונת ממשלת ישראל לסגת מהשטחים, אז מדוע היא בונה בהן? אם מתכוונת ממשלת ישראל לפתרון של שתי בירות בירושלים, אז מדוע היא ממשיכה בסיפוח הזוחל של חלקה המזרחי?

מאת ראובן קמינר
המפלגות כתבו: "קבלת התוכנית של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, לתמוך בעסקה ולחתום על הסכם המסגרת זה מעשה התאבדות, ומשמעות התוכנית תהיה השלכות חמורות לעניין הפלסטיני ולזכויות הלאומיות שלנו."

מאת שמואל אמיר
האם יש אפשרות להתייחס ברצינות כלשהי לתיאור הדמיוני הזה של הממשל האמריקאי בחמש השנים האחרונות? כלום יש צורך להתייחס ברצינות לעיתונאי המדווח הזה שגם כל עברו מוכיח על כתיבה של מיינסטרים אגרסיבי, שהבטיח לנו תדיר "שנתניהו עוד יפתיע" ועשה קריירה יפה מהסתה נגד איראן.

מאת חיים ברעם
הישראלים מדחיקים את האמת ואת העובדות לא מתוך טיפשות; יש בחברה שלנו המון אנשים מבריקים שאינם רוצים לדעת ויש להניח שהם חוששים מאוד מתחזיות קודרות על הצפוי לנו. כדאי להזכיר שלגבי ישראלים מכל קשת הדעות, הדיון על הממדים הגלובאליים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני איננו מופשט או תיאורטי.

מאת ראובן קמינר
לפני מספר שנים היה ניתן "לצבוע" בבטחה את המזרח התיכון בצבעיו של דגל ארה"ב, כלומר באדום, כחול ולבן. פורמציה צבאית זו אומנם נתקלה פה ושם בהתנגדות רוחנית ומדינית מקומית, אך לא במימדים כאלה שיסכנו את ההגמוניה האמריקאית המוחלטת.

מאת אבשלום קווה
רב סרן שואתי מציץ ממעונו האימפריאלי למחצה לעבר הר החושך של העיר העתיקה: כיפת הסלע שעדיין לא חזרה למוטבים, "לידים של צאצאי אבותינו," אומר האני הלאומי שלו לתת-המודע הנרטיבי ומשם גולש לתת-המקלע הסנסואלי, "אבל לא רחוק היום בו יוסר הכתם ונעלה בהר קודשנו, בום, בום."