מאת אורנה עמוס
חשוב לציין שעובדות הקבלן באוניברסיטאות מועסקות בתחום הניקיון והשמירה ואינן זכאיות לשלל הזכויות להן זכאים עובדי האוניברסיטה כמו השכלה גבוהה לילדיהן. כמו גם תחושת שייכות למקום העבודה בו מרביתן עובדות מעל 30 שנים.

מאת גדעון ספירו
שתי נשים העובדות כיועצות פרלמנטריות בכנסת, נמנעה כניסתן למשכן מכיוון שאורך השמלות שלהן היה כמה ס"מ מעל הברך. למחרת נוספו עוד נשים ואתמול (רביעי) היו עשרות שקיבלו את תמיכתם של חברי כנסת אחדים. זהו עוד שלב בדרך לאיראניזציה של ישראל.

מאת יצחק (יאני) נבו
לפי החלטת דרעי ייחשבו לימודים תורניים בישיבות ובכוללים, אף ללא תואר רב אלא בעמידה בשלוש (!) בחינות מטעם הרבנות הראשית, כשקולים לתואר אקדמי מבחינת הזכאות לגשת למכרזים למשרות ציבוריות ברשויות המקומיות (עליהן מופקד שר הפנים).

מאת יצחק (יאני) נבו
הפתרון שאליו הגיעו בשנקר, בדמות מועצת אתיקה צנזוריאלית, שתבחן מראש את כל העבודות, הוא פתרון שאין גרוע ממנו. צנזורה חד פעמית, בהקשר שניתן לדון בו ויש בו פנים לכאן ולכאן, הופכת להיות נורמה מוסדית שתחול על כולם.

מאת גדעון ספירו
המלה צדק עוברת תהליך של סירוס כאשר בחסותה הופכים ילדים וקשישים לחסרי קורת גג. זהו צדק כיבושי של פושעי מלחמה. פסק הדין מרבה בציטוטים של פסקי דין דומים מהעבר בבחינת שודדים מסתמכים ומחפשים צידוק אצל שודדים שקדמו להם.

מאת בני בית הלחמי
ברשתות החברתיות האקדמיות נידונה באחרונה שאלת עתידם של המוסדות להשכלה גובהה. בהקשר זה יש עניין רב בתיאור מסורת הישראבלוף, שהחלה בניסיון המפורש לפגוע באוניברסיטאות. זה היה חלק ממהלך היסטורי של הפרטה ורפורמות מבניות בישראל.

מאת גד קינר-קיסינגר
אנחנו כאן בעיקר משום שלשתוק הוא הסכמה להידרדרות הערכית, ומשום שתפקידנו כחוד החנית האינטלקטואלית של החברה הישראלית הוא לא רק ללמד, לא רק להנחיל ולפתח ידע, אלא גם לחנך ולהוביל דרך אחרת.

מאת גדעון ספירו
אילו אני במקום שתי המפלגות, הייתי אומר את הדברים הבאים: חיזבאללה הוא לעתים ארגון טרור ולעתים תנועה פוליטית לגיטימית המשתתפת בממשלת לבנון.

מאת אילנה הירסטון-לוטן

בכל זאת, למדינת ישראל חקיקה נורמטיבית במונחים של מדינות מערב – עד שבאתם אתם, שופטי בג"ץ והחלטתם שביטוי מחאה, לא אלים ולגיטימי, קרי – קריאה לחרם כלכלי, איננה זכות יסוד אזרחית ואנושית. שניתן לתבוע בנזיקין על אמירה מעין זו.

מאת איתן קלינסקי
חלפו הימים שב"בר אילן" נשבו הרוחות של הספר "בקש שלום ורדפהו" שכתב פרופ' סימון. לא הייתה, באותם הימים, אווירת לינץ' נגד פרופסור, ראש החוג לתנ"ך, שנתן ביטוי לרעיון הדו-קיום, כרעיון המעוגן במקרא.

מאת עודד גולדרייך
אני מבקש לדון במהותה של האקדמיה, מטרותיה ואופן תפקודה. העיקרים האלו הם רקע חיוני לדיון בחשיבות של האוטונומיה של האקדמיה לתפקודה, וכן לדיון על המכשולים הפנימיים והחיצוניים העומדים בדרכה של האקדמיה.