מאת רעות מיכאלי

מבקשי המקלט שהגיעו לישראל לפני 10-5 שנים הפכו לחברינו, לעמיתים, לעובדים ולשכנים שלנו. הם למדו את שפתנו, הילדים שלהם הולכים לבית הספר עם ילדים ישראלים, הם מתחפשים בפורים ואוכלים תפוח בדבש בראש השנה

מאת אמיר שמרלינג

התסכול שאין לו מענה וההסבר שחוזר על עצמו – "אני יודע. משרד הפנים לא עונה לאף אחד". אני גם מכיר את הרצון לשוחח, לשתף. כולם מכירים. לחפש את החבר לדבר כשאנחנו מרגישים שכולם נגדנו. אבל מה אם החבר הוא באותו המצב שלך? שאין לו תשובות לשאלות? ושבאמת יש אנשים שהם נגדך?

מאת מסרת פיסהייה
בשם המוקד לפליטים ולמהגרים, אני מדליקה משואה זאת לזכרה של האחות האבודה, לזכרם של 4000 אריתראים נוספים שנרצחו במחנות העינויים בסיני או שעקבותיהם אבדו במדבר סיני בחיפוש אחר החופש.

מאת אסף יינון
כאשר הנאשם הוא פליט, המדינה, באמצעות משרד הפנים, עושה שימוש נרחב ביותר בכלי ענישה של שלילת חירות. זה קורה בעיקר בהליך הנוהל הפלילי בו לחופש אין מחיר או אין תאריך סיום. במסגרת הנוהל, ניתן לכלוא פליטים ללא הרשעה בבית משפט לזמן בלתי מוגבל.

מאת מעין נייזנה
אם מחזיקים אנשים במשך שנים במעמד שהוא שומדבר מלבד "אי-הרחקה", שולחים אותם לסכנת חיים, או זורקים אותם סתם ככה לשנה בכלא, בלי סיבה ובלי תכלית, הבעיה האחרונה היא השירות לעניים, האוהל בחוץ או השירותים המקולקלים. ובכל זאת, הדברים קשורים.