מאת יונתן פלד
לזכור ולא לשכוח – מה? שנעשה כל מה שנעשה, הרי הוא מוצדק ומוסרי – כי "הם" עשו לנו את זה ושאף אחד לא יעז לשפוט אותנו: אלה מסקנות שמטפטפים לצעירינו במערכת החינוך, במסעות למחנות ההשמדה, בכל מנגנון התעמולה של כלי התקשורת.

מאת שמואל אמיר

אני זוכר עדיין כיצד בזמן אותה המלחמה פיללנו כל יום שהצבא האדום ינצח את הנאצים. ידענו שאם לא ינצחו יהיה זה סופנו, וסופם של קרובי המשפחה של מרביתנו, כשבאותה עת טרם נודע לנו על גורלם המר.

מאת דוד גלעד

אנחנו בעיצומו של שבוע השואה-גבורה-תקומה. ימים נוראים, לא בשל מה שיש בהם, אלא בשל מה שהפכו להיות בעקבות מה שאנו הפכנו להיות. אנחנו עומדים בפני שיאה השני של הבקחנליה הנקרופילית.

מאת אילן שדה
חזרתי לאוקראינה בימי נשיאותו של יושנקו. הופתעתי לגלות בגנזכי רובנה – תיעוד מלא של  ההעמדה לדין של "הקפיטליסטים" מבני משפחתי ותיעוד מלא של תהליכי ההפקעה וגזלת הרכוש הן בזמן השלטון הסובייטי והן תחת הכיבוש הנאצי.

מאת אילן שדה
מאז הקמת המדינה –  שואת יהודי אירופה הפכה לביזנס ציוני ולמכשיר "שנור". כבר בשנת 1952 המדינה  כרתה "הסכם שילומים" עם גרמניה המערבית. איש מן הנושאים והנותנים לא היה ניצול שואה. לאיש מהם לא הייתה סמכות לפעול בשם הנספים ובשם השרידים.

מאת גדעון ספירו
יום הזיכרון לשואה שצוין השבוע, הפך אצל נתניהו ליום הזיכרון לחמאס ולאיראן. באמצעות שני אלה מהלך נתניהו אימים על אזרחי ישראל ומבשר להם שסכנת ההשמדה לא פסה. מול המופע הרשמי של שואה מגויסת למדיניות ממשלתית פושעת, עומד הקוטב הנגדי בצורת מיצג אמנותי אותו מעלה נטלי כהן וקסברג.

מאת פרופ' אילן שדה
"אבק אדם" – העסקנים הציונים, כולל בן גוריון,  הרבו להשתמש במושג זה כלפי ניצולי השואה. בשנות ה-50 חזרו להשתמש בו כלפי עולי עדות המזרח. התורה הציונית, בדומה לתורות הגזע, קטלגה אנשים על פי מוצאם.