מאת רוחמה מרטון
לבחור במוסר בישראל, אז ב-1988, כמו היום, זה אומר להיות ארגון של התנגדות. ארגון שאינו רוצה להיות חלק מה"מיינסטרים" או כמו שאני מעדיפה לכנותו בשם המרכז הקיצוני. זו בחירה לא קלה שהמחיר עליה גבוה. המרכז הקיצוני רואה את ארגוני זכויות האדם כבוגדים, כמפירי חוק השבט.
מאת גדעון ספירו
רצח אמיל היה שלב א' בתוכנית של מחנה הימין המשיחי-גזעני, תוכנית רב-שלבית לחסל פעילים מרכזיים של תנועת השלום. רצח יצחק רבין, שנתפס על ידיהם כאיש שלום, היה שלב ב'. שלב ג' עדיין מצפה לנו. על פי האיומים שפעילי שלום מקבלים ברשת החברתית, שלב ג' יהיה קטלני הרבה יותר.
מאת גדעון ספירו
פרשת הרס הכפר הבדואי אום אל-חיראן מכילה את המרכיבים של לינץ' משטרתי בנוסח הקו-קלוקס-קלן, בשילוב עם עלילת דם מפיהם של מפכ"ל משטרת ישראל רוני אלשיך והשר לביטחון פנים גלעד ארדן, שמזכירים את הפרוטוקולים של זקני ציון.
מאת גדעון ספירו
אני מנחש שמחויבותו של ח"כ גטאס לעמו עומדת לא אחת בסתירה לשבועת האמונים לשמור על חוקי מדינת האפרטהייד. מהו גבול התמיכה במאבק הפלסטיני, הוא נושא להתלבטות של כל חבר כנסת פלסטיני בעל אזרחות ישראלית. לעתים זה דורש יכולת תמרון של לוליין המהלך על חבל דק.
מאת חיים ברעם
האקט של אובמה בעד הישרדות ישראל ונגד ההתנחלויות היה אולי אמיץ, אבל הגיע מאוחר. ההימנעות במועצת הביטחון הייתה מאוחרת מדי, והזכירה לי שער "כבוד" בדקה ה-90 של קבוצת כדורגל שתבוסתה כבר מובטחת.
מאת גדעון עשת
ההיסטריה שפרצה כאן בעקבות החלטת מועצת הביטחון חשפה פנים מעניינות של החברה הישראלית היהודית. כך, למשל, היו מי שהצביעו על הצביעות של האו"ם ועל האנטישמיות הרווחת בין חברי הארגון. מעניין, כאשר האו"ם מקבל החלטות שמתאימות לממשלת ישראל הביקורת כלפיו נמוגה.
מאת אלי לינדר
לאחרונה הגיח שר החינוך נפתלי בנט עם הסיסמא המפוצצת הבאה: "רק מי שהארץ לא שייכת לו מסוגל לשרוף אותה". כל כך פשוט, כל כך "הגיוני"…. אבל רגע אחד. מי הדובר כאן? האין זה המנהיג ומליץ היושר של משחיתי מטעי הזיתים בשטחים?
מאת גדעון ספירו
האנטישמיים האשימו את היהודים בהרעלת בארות ושתיית דם ילדים נוצרים. ממשלת הימין ותומכיה אימצו את השיטה הגזענית של הטלת אשמה קולקטיבית, ומאשימים את הערבים בהצתת שריפות.
מאת אלי אמינוב
החוק מתיר ליהודים להעביר לחזקתם, כביכול כדין, קניין קרקעי פרטי של לא-יהודים החיים בפלסטין הכבושה. כך בוטלה באחת זכות הקניין של הפלסטינים, כשם שבוטלו קודם לכן שאר הזכויות האזרחיות והאנושיות של העם הפלסטיני.
מאת דב חנין
כרגיל, החברה בישראל, עסוקה בלראות רק את עצמה, אפילו בשמאל דיברו יותר על הפגיעה בבג"ץ מאשר על מה שנמצא בלב העניין. עצוב לי מאוד שבתוך כל הדברת הזאת נשכחו הנפגעים העיקריים בכל הסיפור: הפלסטינים בעלי הקרקעות, שכבר 20 שנה, מאז הוקם המאחז עמונה ב-1996, מחכים שיעשה הצדק.
מיכל ברודי-ברקת
בשבת שלפני הגעתנו מסקו בני הכפר את עציהם. חמישה אחים מבני משפחת אבו פוחיידה הותקפו פתאום על-ידי כחמש עשרה מתנחלים רעולי פנים אשר הגיעו מכיוון ההתנחלות נריה. חמושים באלות, בצינורות ברזל ובסכינים, תקפו את חמשת המוסקים בעודם צועקים "להרוג את הערבים!".
