מאת חיים ברעם

היו ימים שאפילו מנהיגי הליכוד הבינו שכדאי לשלוח לאו"ם נציג מתון יחסית, שיסווה קצת את פרצופה האמיתי של המדינה. העידן הזה חלף לו, אולי לבלי שוב.

מאת אלי אמינוב

רק יחידות משמר אזרחי שתיבחרנה ע"י האוכלוסייה המדוכאת עצמה, יוכלו להגן על הישובים הפלסטינים ועל התינוקות הפלסטינים מהתקפות הטרור היהודי.

מאת גדעון ספירו

כל משטר או ממשל החוטאים בהפרת זכויות אדם, בדיכוי, בגזענות, בייזום מלחמות יתלווה לזה תמיד זיהום השפה, רוצה לומר, שימוש שקרי ומניפולטיבי בשפה.

מאת אפרים דוידי

אין מנוס מהמחשבה שהגיע הזמן שיש להסיר את המצור. כאן ושם. אבל, כל עוד המצור יימשך, כל עוד הכיבוש יימשך, אין להתפלא על כך שתנועת החרם על ישראל ועל התוצרת של המפעלים הישראלים בהתנחלויות הולכת וגוברת ברחבי העולם.

מאת חגי אלעד

אנחנו ממשיכים בעבודתנו. רק בשבועות האחרונים נחשפתם בוודאי לצילומים הקשים של שיסוי כלבים בפלסטינים ושל פשיטות ליליות על בתים פלסטיניים. נמשיך לשקף את ההיבטים היומיומיים של הכיבוש ולהיאבק בהם, ולא נרפה מכך.

מאת אדם קלר

במשך ארבעים ושמונה שנה מנהלת מדינת ישראל את המערכת הכפולה הזאת: מצד אחד דמוקרטיה פרלמנטרית רבת מפלגות, שבה בוחרים אזרחי ישראל את הממשלה המושלת בהם ומצד שני דיקטטור צבאי שהוא המושל והמחוקק והשופט והשליט הכל-יכול בחייהם של מיליוני תושבים פלסטינים.

מאת איריס לעאל
האם אפשר לחשוב על צירוף משונה, אבסורדי יותר משתי התיבות הללו, האחת מחסום, משמעותה בלם, בריח, מעצור, מתרס מנעול, סגר, כלומר כל מה שנחסם ונותר עומד במקומו. כל מה שנאסרו עליו תנועה, וניידות. ואילו כיסופים, התיבה השנייה מבטאת את התנועה הגדולה מכולן, תנועתו של הלב.

מאת שמואל אמיר

אין חדש תחת השמש, אמר קהלת, מה שהיה הוא שיהיה. כאשר קוראים בימים אלה את העיתונות הישראלית אין מנוס מלחשוב שחכם זה, שחי (או לא) לפני אלפיים שנה, כנראה צדק. הנה קראנו שארה"ב נזפה קשות בישראל בעניין מדיניותה כלפי הפלסטינים.

מאת גדעון ספירו

ההתנקשות בחייו של יהודה גליק על ידי מתנקש פלסטיני שכעבור כמה שעות נודעה זהותו כמועתז חיג'אזי והוצא להורג על ידי שוטרים שהקיפו את ביתו במזרח ירושלים, שיחרר לאוויר גל עכור של גזענות יהודית.

מאת ראובן קמינר

אי אפשר להילחם בייאוש על ידי תיאור ורדרד של הסיכויים הפרלמנטרים לתמיכה בפתרון "שתי מדינות". אשליה כזאת מתעלמת מהדינאמיקה הפוליטית-קולוניאליסטית שעיצבה את הפוליטיקה הישראלית בעבר, ואשר מגדירה אותה עד עצם היום הזה.

מאת גדעון ספירו

כאשר מתרחש המקרה הנדיר יותר והמצפון עובד במלוא הקיטור , הטייס מתמלא זיעה כשהוא נזכר בתמונות הקשות כתוצאה מההפצצות, הוא מתלבט והמצפון מוביל אותו בסבלנות בשלבים של כן ולא, ואולי, ומה עם החברים, ומה צפוי לי, ולאט לאט נוצר גביש של אור שמכריע את הכף: עד כאן, אני לא ממשיך. וכך נולד סרבן.