
מאת סאלי אן פרידלנד
הגעתי ארצה לפני 38 שנים. ראיתי עצמי חלק מהחברה הישראלית, ימנית בהשקפתי הפוליטית. בשנה האחרונה אני עוברת תהליך של שינוי שתחילתו בארץ מולדתי, דרום אפריקה, והמשכו בישראל. לצערי, אני מוצאת יותר ויותר סימנים דומים.
מאת סאלי אן פרידלנד
הגעתי ארצה לפני 38 שנים. ראיתי עצמי חלק מהחברה הישראלית, ימנית בהשקפתי הפוליטית. בשנה האחרונה אני עוברת תהליך של שינוי שתחילתו בארץ מולדתי, דרום אפריקה, והמשכו בישראל. לצערי, אני מוצאת יותר ויותר סימנים דומים.
מאת חיים ברעם
אני חושב שעלינו לתאר ללא רחמים את כל מחדלי הממסד ואת כל מעשי השחיתות שביצעו פוליטיקאים, ששלחו נערים צעירים למות על מזבח הדמגוגיה הלאומנית שלהם. הכתיבה, בעיקר של טור אישי שמופיע כבר כמעט שלושים שנה, חייבת להתכתב עם השקפות העולם של הקוראים ולגלות הבנה למצוקותיהם.
מאת יוסי ברנע
גנז אוחז במספר עקרונות שאינם עולים בקנה אחד. מחד הוא בעד דמוקרטיה וערך השוויון, מאידך הוא מכיר בלגיטימיות של הפריבילגיות. מעבר לכך הוא אוחז בתפיסה אנכרוניסטית של "תרבות יהודית" ומתעלם לחלוטין מהיווצרות תרבות עברית ישראלית השונה מתרבויות היהודים בארצות מוצאן.
מאת בנימין גונן
תרומת הקומוניסטים לקידום המערכה המעמדית להגנת זכויות העובדים מותנית ביכולתנו לרכוש את אמון העובדים, לגלות מסירות ודוגמא אישית. עשינו זאת בשנות שלטון המנדט הבריטי וגם במאבקים הידועים. היו אלו יוזמות שצמחו מלמטה ודרבנו את הנהגת ההסתדרות להתייצב לימין העובדים והמובטלים ולמלא את תפקידה.
מאת חיים ברעם
מאז הטור על מותו של הרב עובדיה יוסף שהתפרסם כאן בשבוע שעבר נקלעתי כמה פעמים לחברתם של אנשים שמסתופפים בשדה הרעיוני שבו צמחתי. רבים נחשפו לטור, ורק מעטים מהם רוו ממנו נחת. ציפיתי לזה. בשנת 2013 אני כבר יודע היכן מקננים שומרי החומות של תנועת העבודה הישנה ומהו שדה המרעה שלי.
מאת חיים ברעם
האם עוז מבקש לסכל את "הסטייה השמאלית" במרצ מאז שזהבה גלאון נבחרה למנהיגת התנועה, באמצעות הצטרפות לקונסנזוס "ציוני" אפל שבסיסו בפסוק: "עם לבדד ישכון ובגויים לא נתחשב"? ייתכן, אבל הדרך הנכונה למצביעי שמאל לבטא את אמונתם בשיתוף פעולה יהודי-ערבי מול נוסחת הגטו של עוז, נמצאת בהצבעה לחד"ש.
מאת חיים ברעם
בתרחיש הזה לא תסתפק גלאון בהבלטת הנחישות של מרצ לא להשתתף בממשלתו העתידית של ביבי אלא תעצב מערכת שלמה של עקרונות חלופיים. מִפנה כזה יהפוך את מרצ לחלק מהשמאל האירופי, ויאפשר לה לרשת את מקומה של העבודה בכל המוסדות הסוציאליסטיים ביבשת, שמהם תגורש במוקדם או במאוחר.