בעיני רבים ההווה כל כך מאוס, עד שהעבר, הלוקה בחסר כשלעצמו, מנכס לעצמו אבק של כוכבים מבלי שיהיה ראוי לו. עדיין חיים בקרבנו כמה כותבים, שמספרם פוחת והולך, שחוו גם את העבר, כלומר את שני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה, וגם את ההווה והם ממשיכים להגיב על הנעשה בלב די שבור.

מאת ראובן קמינר
ציווי הסולידריות הוא ברור ביותר לנוכח העובדה כי עמיתינו הרוחניים נמצאים במערכה קשה ומורכבת. במצב של ספק, האם אין זה הגיוני להישען על העמדות הרווחות בקרב השמאל והאינטלקטואלים המקומיים? נראה שאלה שהפנו עורף למהפכה המצרית בכך שהנפיקו לה כבר תעודת פטירה, נכשלו במבחן הסולידריות.

מאת גדעון ספירו
אני שואל את הקוראים: אם נניח, שוב הנחה דימיונית, והלא יאומן יתרחש והתסריט הדימיוני ימומש, מהי עמדתנו? אנחנו תומכים או אומרים: שוללים כל התערבות צבאית בממשל. אם העם וממשלתו מעדיפים אבדון, אנחנו הולכים איתו עד הסוף המר בשם הדמוקרטיה, גם אם היא מגלה סימני התאבדות.

מאת חיים ברעם
מוחמד מורסי והאחים המוסלמים עלו לשלטון לפני שנתיים על גלי התמרמרות עממית נגד העוני, אבל נשיא מצרים רתם את הכלכלה ואפילו את האידיאולוגיה של המשטר לציר שכולל את המערב הרכושני, את מדינות המפרץ ואת ערב הסעודית. כך הפרו האחים המוסלמים את האמנה החברתית הלא כתובה שלהם עם העם המצרי.

מאת יובל הלפרין
בפברואר 2011 אירעה במצרים "מהפכת פברואר", תרתי משמע: הפלת שלטון יחיד למעשה הנשען על כוח הצבא. צבא שמאז ימי הנשיא אנואר סאדאת הפך נציגו הראשי של שלטון החסות האמריקני על מצרים. בימי מובארק הפך הממשל המצרי, בעיקר דרך פיקוד הצבא, לעושה דברה של וושינגטון לכל דבר ועניין.

מאת ראובן קמינר
איזה מראה! מיליוני מצרים יוצאים לרחוב לדרוש סילוק שלטון מושחת, איסלאמי, ניאו-ליברלי. ברור שהמהלך הזה קשור בקשיים אדירים. ברור שאין דרך להבטיח הצלחה. אך למרות הקשיים והסיכונים ברור שיש להביע תמיכה וסולידריות אנושית עם המתקוממים. כל דמוקרט. ועל אחת כמה וכמה אנשי שמאל, הרואים במהפכה תופעה ראויה ונעלה.

מאת אפרים דוידי
האם פועלו רב השנים של צ'אבס, המשלב ריבונות לאומיות, צדק חברתי וסולידריות בין עמי אמריקה הלטינית; יימשך לאחר מותו? הכל תלוי בהכרעתו של העם, של "עמך", של אותם המיליונים שזכו בעשור האחרון לשירותי בריאות, לשירותי רווחה, לבתי ספר ולדיור הוגן.

מאת אפרים דוידי
רוב רובו של העם האיטלקי דחה את מדיניות הצנע (מפלגתו של ראש הממשלה היוצא של "איל פרופסורה" מריו מונטי, זכתה לתמיכה מזערית), אין רוב למדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית המוצעת כ"הפתרון" למשבר הממושך ולא ניתן יהיה בקרוב להשליט תהליך של "התייוונות" על רומא. קרי: הפיכת איטליה ליוון ניאו-ליברלית כושלת נוספת.

מאת עודד גולדרייך
העובדה שהקפיטליזם נקלע למשבר אין משמעותה חיסולו. משבר כזה פותח אפשריות לחיסול הקפיטליזם (ע"ע מהפכה) אך ישנן גם אפשרויות לפתרון קפיטליסטי של המשבר. כך קרה בכל המשברים בעבר. אלא שהפתרונות הקפיטליסטים למשברי הקפיטאליזם רק מעבירים את הבעיה למקום אחר או למישור אחר, ואפילו יוצרים בעיות חמורות יותר.

מאת עודד גלודרייך
הספר כולל מספר רב של אבחנות חשובות אשר מתייחסות ליישום של התיאוריה המרכסיסטית על המציאות הנוכחית, ובפרט למקום המרכזי של העיר ביישומים כאלה. הסקירה שלי מתייחסת לחלק מאבחנות אלו ואינה עוקבת באופן צמוד אחר מבנה הספר.

מאת ראובן קמינר
כשיוצאים ושומעים את השיח המהפכני המגוון, וכשעוקבים אחרי דיונים גורליים המתקיימים בימים האלה, לעומת התוצר הדל שמפיקות האסכולות הממסדיות למיניהן, מתברר שדווקא המרקסיזם והמרקסיסטים תורמים תרומה מכרעת למחקר החדש.