מאת נסים ברכה
ההתפתחות של האימפריאליזם במאה השנים האחרונות נותנת יותר תוקף לניתוח הלניניסטי לפיו זהו שלבו האחרון של הקפיטליזם. יתר על כן, האופי, הכמות והאיכות של הסתירות ללא פתרון, שהוא יוצר, מחייבים לחולל את השינוי המהפכני, לנוכח האיומים המתגברים על עצם קיומה של הציוויליזציה האנושית.
מאת ישראל פוטרמן
לא כל המתקוממים נגד משטרי הדיכוי הם כוחות מתקדמים; תחת האצטלה של תמיכה בכוחות התנגדות למשטרי דיכוי, כמו בסוריה ולפני כן בלוב, מנסים חוגים ריאקציוניים לשתף פעולה עם כוחות המייצגים אינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי, או אחר. אמנם חייבת להיות אבחנה בין אויבי האימפריאליזם לתומכיו, אבל אין סיבה לתמוך במשטרי דיכוי כי האופוזיציה גרועה מהם.
מאת אפרים דוידי
מלאות 130 שנה למותו של קרל מרקס הוא מועד מתאים לבדיקת מצבו של המרקסיזם בישראל. אין להכביר מילים על השפעת התיאוריה המרקסיסטית כבר למעלה מ-160 שנה על כל העולם. ובישראל? באמצעות ארבע הערות ננסה להשיב לשאלה "מרקסיזם בישראל, איכה?", בתקווה שניתן גם להסיק כמה מסקנות לגבי עתידו.
מאת מתן קמינר
קל לומר שאם הקפיטליזם לא קרס עד כה, אזי כנראה יש טעות בתיאוריה. אך במבט מעמיק יותר נראה שטעותו היחידה של מארקס היתה חוסר הכרתו בכישרונו של ההון לחמוק שוב ושוב מאותה קריסה. כדי להגשים את החלום, אנו זקוקים ל"קפיטאל" – לא כמצבה קטנה ואדומה על מדף הספרים, אלא כבסיס לדיון ולפעולה.
