מאת חיים ברעם
האם החלומות נועדו להגן עלינו בפני המציאות? אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה הזאת. דווקא ההזיות והחלומות בהקיץ, כאשר ההכרה מפקחת איכשהו על התרחישים, מספקים לנו לעתים קצת נוחם ועידוד.

מאת אבשלום קווה
לאחר שההומו סאפיינס הדיח את האדם הניאנדרטלי, הקדוש ברוך ניצח את אלה, אשרה, שפש ושאר מתחריו הכנענים, האח הגדול את הדודה מחדרה ודוד את גוליית, הוחלט באגף מדיחי הכלים שבמערכת הקוסמית לצרף לכך את עמק האלה.

מאת חיים ברעם
אחרי שבכיתי בלבי על שולמית אלוני, והרגשתי, כמו רבים אחרים מהמחנה הנאור בישראל, שעולמנו נעשה יותר ריק ויותר חלול בלעדיה, הרשיתי לעצמי לחייך בשקט מר, נוכח המחשבה שהכול השתנה בקצב כה מהיר, עד שאין לנו ברירה אלא להשתנות בעצמנו.

מאת גדעון ספירו
שולה אלוני הלכה לעולמה ותחושתי הראשונה הייתה שישראל ללא אלוני זו ישראל שנפל בה פגם. היא הייתה דוגמה ומופת למאבק מתמשך ורצוף למען ישראל הומנית, דמוקרטית, שוויונית, שוחרת שלום שהפנתה עורף לכיבוש, לגזענות, להומופוביה, לקסנופוביה ולאפליית נשים. היא הייתה פמיניסטית לפני שהמושג היה שגור בפי כל.

מאת הרב אליהו קאופמן
באמצע דצמבר הקר של 2013 הלך לעולמו – ובשיבה טובה, אחד מהקומוניסטים השורשיים האחרונים , החבר עוזי בורשטיין. בן 92 היה האיש במותו. הרבה עוד ייכתב על האיש , ואולי גם ע"י כותב שורות אלה אבל כרגע אני חפץ להדגיש נקודה אחת באיש הזה , שצריכה להיות מורה דרך לכל איש שלום באשר הוא.

מאת חיים ברעם
אני מת על הקולנוע במוזיאון תל-אביב. הצופים בדרך כלל יותר מבוגרים אפילו ממני, יש שם רוב מוחלט של נשים ואווירה אנינה ושקטה, שמבשרת לכולנו שהסרט עצמו הוא שניצב במוקד ההתעניינות. אבל באותו יום קיץ מהביל התחשק לי לשבת במקום שאיש לא מכיר אותי, ולקרוא בנחת ספר חדש.

מאת חיים ברעם
כל זמן שמקללים אותי אני לפחות ממלא את תפקידי בעירנו כעוכר השלווה. כל זה לא גורם לי להשלים עם הטענות החלולות של אנשים כמוהו, ורק מעצים את הכורח להתמודד עם ההסכמה הכללית, לנסות לקעקע אותה, לשכנע קוראים לחפש נתיב אחר לחיים כאן.

מאת חיים ברעם
אחרי עשרות שנים בארץ דבק ביאיר שמץ של פטריוטיזם ישראלי, אולי בשל ליאת, בת הקיבוץ המאוחד שנשא לאישה. אבל הוא נשאר ספקן. זו הייתה מידה של אופי ולא רק אידיאולוגיה. לכן אולי חברותו עם יואב שרדה איכשהו.

מאת חיים ברעם
ירושלים איננה רק עיר מתחרדת, או ביתם הטבעי של אוהדי בית"ר (שרובם לא גרים כלל בתוך גבולותיה הלגיטימיים של עירנו). היא מחוז חפצנו בחלומות הכמוסים על "העיר המחולקת", גם אחרי שתנועת העבודה נגררה אחרי תעתועי השווא של "העיר שחוברה לה יחדיו".