מאת אליזבט צורקוב

פעילות המוקד לפליטים ומהגרים מבקרות וביקרו במתקני הכליאה השונים ופעלו למען שחרורם של ניצולי מחנות העינויים. את שני מבקשי המקלט שסיפורם מופיע כאן פגשנו בכלא סהרונים וניסינו להביא לשחרורם.

מאת מיכל רוזן

אדם, ניצול רצח העם מדרפור, חי בישראל זה תשע שנים. עתה משזומן לחולות, הרגיש שאינו יכול לעמוד עוד בחזרה אל הכלא. משהוצע לו לעזוב את הארץ, הסכים לעזוב לכל מדינה שאינה סודאן. אך התור לעוזבים "מרצון" ארוך ורשות ההגירה לא מאפשרת לעומדים בתור להמשיך בחייהם.

מאת נעם וייס ואליזבט צורקוב

הקורבנות חוששים להתלונן או מרגישים שאין טעם לעשות זאת, שוטרים לעיתים מזלזלים בקורבנות והעדר ביטוח רפואי מונע מהקורבנות לעיתים את הפנייה הראשונית לבית החולים ובמקרים אחרים, טיפולים נחוצים כהסרת גבס ותפרים וטיפול שיקומי.

מאת חיה נח
לאחר המשמרת באל עראקיב נסעתי עם אריק ל"יער" הקק"ל בניצנה. המקום המה במאות פליטים וברור היה ששלב הפיזור שלהם קרוב. מה שקרה שם אסור היה לו לקרות. מה שקרה שם מציב תמונה עגומה מול הפרצוף שלנו. מה שניבט מהמראה הוא "רד נק" או ניאו נאצי על רבים ממאפייניהם.

מאת סיגל רוזן
צאדק הסכים לעזוב את ישראל למדינה שלישית לאחר שקיבל זימון לכלא חולות וסירב לחזור ולהיכלא פעם נוספת בישראל. לטענתו, עד מועד הטיסה שתיאמה לו רשות ההגירה, לא ידע לאיזו מדינה יטוס, רק ידע שמדינה זו אמורה להגן עליו מפני גירושו לסודאן.

מאת שי אמיר
החיים במתקן המעצר החלו להעכיר את רוחו. ההתייצבות למפקד שלוש פעמים ביום, הארוחות הדלות, חוסר המעש, הזבובים ומעל לכל, אי הוודאות. במשך שנים עבד הרון לפרנסתו יומם וליל ובשנים האחרונות אף ניהל צוות עובדים. ברגע בהיר אחד מצא עצמו "מובטל", כלוא ומועמד לגירוש.

מאת דוד לסרי
לא קיימת "זכות האדם לנהל את זמנו", אך נדמה לפעמים שפגיעה כזו שוללת מהאדם רכיב חשוב בזהות האישית ומפשיטה אותו מהאפשרות לבחור את דרכו במסגרת המוגבלת של הזמן הניתן לנו על פני האדמה.

מאת ז.
ב-10 בינואר 2012, ברחתי מאריתריאה. קודם למדתי מנהל עסקים בקולג' ואחרי סיום הלימודים התחלתי ללמד מתמטיקה בבית ספר תיכון. במקביל לעבודה שלי התחלתי לעזור לאנשים שהתנגדו למשטר לברוח מהמדינה. כעבור שנתיים אנשים אמרו לי שהמשטר גילה שזה מה שאני עושה, ושאני בסכנת חיים. לכן ברחתי. היה מסוכן מדי עבורי להישאר שם.

מאת גדעון ספירו
הסופרלטיבים שהרעיפו עליו עוררו בי אי נחת. במיוחד צרם את אוזני האזכור כי אהב מאד מוסיקה קלאסית. אני מניח כי אהב, אבל השילוב בין גנרל מלחמות העסוק ביום בהרג בני אדם ובערב חוזר לביתו מתרווח על כורסתו ונרגע לצלילי מוסיקה קלאסית עושה לי צלצולים באוזן. אולי בגלל שאני פליט מגרמניה.

מאת עזיזה קידנה
אלפים רבים מבניה של הקהילה האריתריאית מתים בדרך הייסורים אל החופש. אנו מתפללים כי יום יבוא ונוכל לשוב בבטחה אל ארצנו. עד אז, נבקש ממדינות העולם שיראו את סבלנו ויסייעו לקורבנות מחנות העינויים בסיני ולמבקשי המקלט האריתריאים הפזורים בעולם.

ריאיון עם ג'יוסי ניקוליני
יש הכרח בשינוי מן היסוד של הזכות למקלט מדיני ואת חוקי ההגירה לאירופה. הטרגדיות שהתחוללו בלמפדוזה ועוד יתחוללו בחופיה הן תוצאה של החוקים הקיימים. כעת, על מנת לזכות במקלט יש לסכן את החיים. הטרגדיות הן ההוכחה איך אירופה מתייחסת למהגריה. מזה 15 שנה, תושבי למפדוזה אף הם קרבנות לאותם החוקים.