מאת חיים ברעם
גם מי שחשב לכתוב על כך פרודיה נמלך בדעתו והגיע למסקנה שהמציאות מצחיקה דיה. מאוכזביו בעבר שוב שרים לו סרנאדות, ואלה מביניהם שיש להם מוסר אישי כלשהו טוענים שאולי האיש לא השתנה אבל מחמת צוֹק העתים צריך להתעלם מהידוע לנו ולהמר שוב על העתיד.
מאת יצחק (יאני) נבו
הפתרון שאליו הגיעו בשנקר, בדמות מועצת אתיקה צנזוריאלית, שתבחן מראש את כל העבודות, הוא פתרון שאין גרוע ממנו. צנזורה חד פעמית, בהקשר שניתן לדון בו ויש בו פנים לכאן ולכאן, הופכת להיות נורמה מוסדית שתחול על כולם.
מאת גדעון ספירו
השתלטות הימין הדתי על מערכות השלטון בישראל, היא אחת החוליים של הכיבוש המתמשך, ובתוכו מפעל ההתנחלויות. ישראל חילונית וליברלית היא מטרה הולכת ומתרחקת.
מאת יונתן פלד
גם כל מי שמותח ביקורת על מדיניות ממשלתנו – ובייחוד על ההתנחלויות ועל דיכוי העם הפלסטיני, מוקע מיד כאנטישמי. הרי כל מי שאינו שטוף פרנויה עמוקה מבין שאין בכך כל היגיון. אז מהיכן זה בא?
מאת גדעון ספירו
השב"כ וזרועותיו (המלמ"ב, הפרקליטות) לא יודעים שובע בהתעמרותם במרדכי ואנונו. עתה החליטו להעמידו למשפט על "עבירות" שמתאימות למשטר של צפון קוריאה. הוא מואשם שהחליף מקום מגורים בלי להודיע למשטרה שעה שנשאר באותה כתובת, עבר מקומה אחת לקומה שתיים.
מאת אלי אמינוב
הריהביליטציה שעשה לו נתניהו אולי לא הפכה את היטלר לציוני אבל העניקה לו לפחות מעמד של פרו-ציוני, כמו אנטישמים רבים אחרים. נתניהו אמנם לא הצליח לקשור את המאבק הפלסטיני לשואה, אך הגל החוזר של דבריו עורר גל טיהורים של מבקרי הציונות במפלגת הלייבור הבריטית בתואנה של אנטישמיות.
מאת גדעון עשת
אז אם המעסיק עבריין, איך קורה שהעובדים צריכים לשלם? ואיך קורה שהמעסיק לא עומד לדין בגלל שעבר על החוק? את התקשורת הכלכלית השאלות האלה לא ממש מעניינות. מה מעניין? להיכנס בוועד העובדים.
מאת קלמן אלטמן
מוסלמים חילוניים, נוצרים, שיעים-עלאווים, ומיעוטים דתיים אחרים תמיד תמכו במשטרו של אסד. הצבא והעם התמידו בתמיכתם באסד גם בשנים האחרונות בהן הם סופגים מכות קשות מהג'יהאדיסטים המאומנים היטב על ידי האמריקאים, ומצוידים בנשק מתוחכם על ידי הסעודים.
מאת גדעון עשת
מה שמעניין הוא מה שקרה ב"הארץ/דה מרקר". למעט שטרסלר ששמר על קו ימני כל שאר הכותבים בעיתון התייצבו מאחורי המרת הדת של רולניק שגילה כי הבעיה העיקרית של כלכלת ישראל היא הריכוזיות.
מאת חיים ברעם
'ידיעות אחרונות' נחשב אז לצהוב ורודף סנסציות, אבל לעומת הגישה ההיסטרית והלאומנית של היום העיתון היה נקי ואפילו אנין דעת. בעיקר בלט היעדרם של הטיפשים.
מאת חיים ברעם
ליבת המדיניות ההרסנית טמונה בהפקעת הקרקעות, ברצח אזרחים כולל נשים וילדים, בהפעלת חיל האוויר להרג אזרחים. רגב ולהקתה בתקשורת אינם אלא ניצבים בחזיון העצוב הזה.
