מאת גדעון ספירו
כמה זמן תמשיך ארה"ב של אובמה לחפות על ישראל הקולוניאלית, לספוג את כל שיגיונותיה ולהידחק עקב כך לבידוד בקהילה הבינלאומית? אם אובמה הוא רציני בהצהרותיו על מחויבותו לזכויות אדם, מצופה ממנו כי יתנה את הסיוע הצבאי והכלכלי לישראל בסיום הכיבוש ומשטר האפרטהייד ששורר כיום בשטחים הכבושים.

מאת ראובן קמינר
בפרק האחרון של המלחמה נגד הפלסטינים ניצבה מכונת מלחמה מתוחכמת ביותר נגד רוחו של עם הדורש חופש. מישהו אמר שזה דומה לסיפור של דוד וגולית.

מאת ראובן קמינר
אפשר לראות ביוזמת המלחמה של נתניהו נגד עזה אינטרס ישראלי-אמריקאי לשם פגיעה נוספת בכוח העמידה של הפלסטינים. יש להצטער שישנם עדיין שוחרי שלום בארצנו שמבקשים לראות בברק אובמה שוחר שלום כמוהם. בטל זמנן של אשליות כאלה. אובמה זקוק לביבי אפילו עם ההתנחלויות שלו. זוהי האמת העצובה.

מאת זיאד מדוח
ברצוני לפנות אל מועצת הביטחון של האו"ם, שאמורה לדאוג לביטחון העולם: בעזה אין לאן לברוח, אין מקלטים כדי למצוא מחסה בפני המטוסים הישראלים השבים ותוקפים מדי חמש דקות – לרוב נגד בתי האזרחים. מי אמור לדאוג לביטחונם? ארגון האומות המאוחדות אמור להבטיח את שלום העולם.

מאת גדעון ספירו
כאן ושם, משלמים את מחיר סרבנות השלום של ממשלת ישראל אליה אפשר לצרף את הסירוב של החמאס להכיר בישראל, אם כי אין כאן סימטריה מלאה, כפי שאין סימטריה בין הסוס לרוכבו. שני הצדדים יורים על אוכלוסיה אזרחית, ובכך מוכתמים בפשעי מלחמה. אין אלטרנטיבה להידברות, גם עם החמאס. וגם ויתור על חלומות אימפריאליים של ישראל.

מאת קלמן אלטמן
נוהגים לכנות אותו חבל ארץ עשיר בנפט וגז, המשתרע מקזכסטן ואזרביידג'ן במרכז אסיה ועד המזרח התיכון והמפרץ הפרסי, בשם הכולל – PIPELINEISTAN – ממלכת צינורות הגז והנפט. כאן מתנהל מאבק איתנים בין חברות הנפט הגדולות ובינם לבין המדינות בהן קיימים שדות נפט וגז או שדרכן אמורים לעבור צינורות גז ונפט בדרכם אל שוק הקונים.

מאת ישראל פוטרמן
מה שאנחנו כבר יודעים היום על רצונם של ארה"ב ואירן להידבר והתוצאות הצפויות מכך ידוע לממשלת נתניהו כבר מזמן. ברור שהסכם כזה יפחית את חשיבותה האסטרטגית של ישראל בשביל ארה"ב. כמו כן ברור שישראל תצטרך לפנות את המוקש ליציבות שהצדדים מבקשים להשיג, הבעייה הפלסטינית.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
כניסת כסף זר למערכת הבחירות בישראל היא רק טיפה (אולי 10 טיפות) בגל הסוחף המפרק את הדמוקרטיה הישראלית, ואת הדמוקרטיות המערביות בכלל. בעידן שבו עיתונות חוקרת נעלמה כמעט לחלוטין, עמדות המועמדים והמפלגות, "תכניות הריאליטי" של המרוץ לכס הכוח, נעשו תחליף לדיווח עיתונאי.

מאת קלמן אלטמן
האימפריאליזם האמריקאי השתמש תמיד בכוח ע"מ להשיג  את מטרותיו, כוח צבאי, כלכלי, פיננסי. המטרות השתנו עם הזמן, גם השיטות. אחרי מלחמת יום כיפור חל שינוי במרכזי הכוח הפיננסי בארה"ב, כאשר חברות הנפט הפכו לכוח הדומיננטי בעיצוב המטרות האימפריאליסטיות.

מאת חיים ברעם
חרף כוחם הכלכלי העצום של יהודי ארצות הברית הם מאבדים את היתרון הגדול שהיה להם בעבר, מבחינה חברתית ופוליטית, על השחורים. לכן קל אולי לעודד התבטאויות אנטי-מוסלמיות בעולם הערבי; קשה הרבה יותר לשקול ברצינות את המשמעויות של הפשע הקשה נגד עצמנו.

מאת דן אלמגור
לא זו בלבד שבסרטים האלה ובהפצתם (גם בקרב חברי "אגודת האקדמאים למדעי החברה" ו"המכון האתני הרב-תחומי"), יש ליבוי להבות למצב העדין כל כך שבו אנו חיים כולנו באזור הזה; הם גם עלבון משווע, בפרימיטיביות שלהם, לאינטליגנציה ולמוסר.