מאת שמואל אמיר

בעייתה של ישראל היא קיומית, לעתיד הקרוב, הרחוק או אפילו כאן ועכשיו. בעייתה של ישראל היא שהיא קמה על בסיס גירושה של האוכלוסייה המקומית שהייתה כאן לפנינו. עובדה זו מאפילה על כל בעיה אחרת גדולה כקטנה שאנו נתקלים בה.

מאת סיגל רוזן

על אף שרשויות מדינת ישראל מתעמרות במבקשי המקלט ומסרבות להכיר בזכויותיהם כפליטים, רב הפגנותיהם של האריתראים בישראל מכוונות נגד הרודן אפווארקי, ממנו נמלטו.

מאת ראובן קמינר

נתניהו כבר הצהיר גלויות שיותר משהוא חושש ממאמצים איראניים לחבל בהסכם החתום, הוא חושש מביצוע נאמן של ההסכם מצד איראן. קו מחשבה זה מבטיח עלייה על מסלול של התקפה ישראלית.

מאת אילנה הירסטון-לוטן

בכל זאת, למדינת ישראל חקיקה נורמטיבית במונחים של מדינות מערב – עד שבאתם אתם, שופטי בג"ץ והחלטתם שביטוי מחאה, לא אלים ולגיטימי, קרי – קריאה לחרם כלכלי, איננה זכות יסוד אזרחית ואנושית. שניתן לתבוע בנזיקין על אמירה מעין זו.

מאת אפרים דוידי

בוועידת נשיאי אמריקה עלה בבירור שאם תעמוד בפני אותן המדינות הברירות "עם ארה"ב אבל בלי קובה" (כפי שהיה עד עתה) או "עם קובה וללא ארה"ב" הן עשויות לבחור באופציה השנייה.

מאת חיים ברעם

האח הסניטר מקשיב באורך רוח מופלג, מניע את ראשו ומנסה לחזק את רוחו של האומלל. כלפי חוץ הוא מדברר את הפציינט, אבל בתוך תוכו הוא חש ייאוש גמור. לא תהיה תפארתו של הרצוג על הדרך הזאת?

מאת גדעון עשת

הציונות, מתגאים חובביה, נבנתה מעבודה חקלאית. היום העבודה היא תאילנדית ממילא. הטרקטור תמיד היה מארצות הים. חקלאות ישראלית הופכת במהירות מענף ייצור לענף שירותים.

מאת אורי וולטמן

מה צריך להיות היחס של השמאל הישראלי לברית צבאית-פוליטית משולשת בין משטרי הריאקציה הערבית, האימפריאליזם האמריקאי והממשלה בישראל? במילותיו של אלכסנדר פן: "אֲנִי… מְמַצֶּה אֶת כֻּלִי בְּמִלָּה אַחַת: נֶגֶד!".

מאת אלי אמינוב

נתניהו, בניגוד לרצון הנשיא אובמה והממשל האמריקאי, בחר בקונגרס כזירה להכרזה על מסע צלב חדש נגד האסלאם הרדיקלי. בדבריו, הגדיר נתניהו כמקשה אחת את איראן, חיזבאללה, חמאס, דאע"ש והתנועה האסלאמית הצפונית בישראל.

ריאיון עם חורחה סנמארטינו

לראשונה באירופה ניתן מענה שאינו ימני או ימני קיצוני למשבר עמוק שהוא תולדה של המדיניות הניאו-ליברלית. הפעם, השמאל העקבי הציע מוצא דמוקרטי, עממי ועצמאי למשבר.

מאת הדס ירון

תחושת ההשפלה וחוסר האונים שבחידוש רישיונות הישיבה, שממילא מקנים זכויות מינימליות ביותר, הביאה חלק ממבקשי המקלט להרים ידיים או ל"התנגד" (בלשון סוציולוגית) למשטר בו הם מצויים, ולא לחדש את רשיונות הישיבה שלהם.