מאת סאמיה נאסר
בעוד שמאות מיליוני נשים ברחבי העולם מציינות את יום האישה למען מאבקן על זכויותיהן ולמען העלאת מעמד האישה וזכויותיה בכל תחומי החיים, מיליוני נשים במדינות רבות מנהלות מאבק קשה נגד מנהג עתיק יומין כדי לשים קץ לתופעה בת אלפי שנים: מילת לנשים.

מאת אילנה הירסטון-לוטן
הדו״ח מציין שאת השפעת שינויי האקלים ניתן לראות כבר עכשיו בכל מקום בעולם, אך מי שסובלים ויסבלו יותר מכול משינוי האקלים הם תושבי המדינות העניות ביותר. ממצאי הדו״ח מעידים על כך שאם לא תהייה תפנית משמעותית בהתייחסות של כלל המדינות לחומרת המצב, היציבות הביטחונית של החברה האנושית בכללותה תהיה  בסכנה.

מאת גדעון גיתאי
בדיוק 38 שנה לאחר יום האדמה – שבו רצח ״צבא ההגנה״ שישה אזרחים בסחנין, דיר חנא, וכפר קנא — הגיע הרמטכ"ל-על האמריקאי לביקור בישראל.  האם מרטין דמפסי הגיע כדי לחפש ולסכם היכן ינוסה הנשק החדש? ראש הממשלה בנימין נתניהו מציע את איראן. בינתיים שולח הרמטכ"ל בני גנץ חיילים להרוג במחנה ג'נין, וברצועה.

מאת גדעון ספירו
ייתכן כי כל מה שכתבתי הוא ספקולציה פראית וייתכן כי זו האמת לאמיתה. בעוד חמישים או מאה שנים, כשייפתחו הארכיונים נדע את האמת. אם מי מקוראיי יהיה עוד בחיים,  שיעלה על קברי ויספר מה גילו המסמכים.

מאת ראובן קמינר
המפלגות כתבו: "קבלת התוכנית של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, לתמוך בעסקה ולחתום על הסכם המסגרת זה מעשה התאבדות, ומשמעות התוכנית תהיה השלכות חמורות לעניין הפלסטיני ולזכויות הלאומיות שלנו."

מאת חיים ברעם
היום שבו כבשה את רחובות ירושלים ההפגנה החרדית הגדולה היה מעורפל, אביך ועכור. בצהרי היום שכונת רחביה הייתה ריקה כמעט, חלק מהתושבים הלכו ברגל למרכז העיר ואחרים הסתגרו בבתיהם. שוחחתי עם בעלי עסקים במרכז השכונה ורובם רטנו על הנזק הכלכלי שנגרם להם.

מאת קלמן אלטמן
עיראק, אפגניסטן ועוד אזורים בעולם הפכו לשממות סביבתיות, עם אין ספור קרבנות, כתוצאה מהשימוש באורניום מדולל כנשק ע"י ארה"ב ונאט"ו. כלי נשק אלה בסיכום אינם פחות קטלניים מהפצצות הגרעיניות ה"מסורתיות" שהחריבו את הירושימה ונגסאקי

מאת גדעון ספירו
אף על פי שנאום יו"ר הפרלמנט האירופי בכנסת שפע ידידות לישראל, די היה במשפט אחד שהתפרש כביקורת בסוגיית האי שוויון בחלוקת המים בין המתנחלים לפלסטינים, בכדי להקפיץ את הימין הישראלי הפשיסטי שלובש מיד מסיכה פטריוטית, מגייס את השואה ומכתים אותך כאויב המדינה.

מאת שמואל אמיר
האם יש אפשרות להתייחס ברצינות כלשהי לתיאור הדמיוני הזה של הממשל האמריקאי בחמש השנים האחרונות? כלום יש צורך להתייחס ברצינות לעיתונאי המדווח הזה שגם כל עברו מוכיח על כתיבה של מיינסטרים אגרסיבי, שהבטיח לנו תדיר "שנתניהו עוד יפתיע" ועשה קריירה יפה מהסתה נגד איראן.

מאת חיים ברעם
הישראלים מדחיקים את האמת ואת העובדות לא מתוך טיפשות; יש בחברה שלנו המון אנשים מבריקים שאינם רוצים לדעת ויש להניח שהם חוששים מאוד מתחזיות קודרות על הצפוי לנו. כדאי להזכיר שלגבי ישראלים מכל קשת הדעות, הדיון על הממדים הגלובאליים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני איננו מופשט או תיאורטי.

מאת ז.
ב-10 בינואר 2012, ברחתי מאריתריאה. קודם למדתי מנהל עסקים בקולג' ואחרי סיום הלימודים התחלתי ללמד מתמטיקה בבית ספר תיכון. במקביל לעבודה שלי התחלתי לעזור לאנשים שהתנגדו למשטר לברוח מהמדינה. כעבור שנתיים אנשים אמרו לי שהמשטר גילה שזה מה שאני עושה, ושאני בסכנת חיים. לכן ברחתי. היה מסוכן מדי עבורי להישאר שם.