מאת חיים ברעם
האם החלומות נועדו להגן עלינו בפני המציאות? אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה הזאת. דווקא ההזיות והחלומות בהקיץ, כאשר ההכרה מפקחת איכשהו על התרחישים, מספקים לנו לעתים קצת נוחם ועידוד.

מאת סמאח בסול
תושבי הכפר ראמיה מתגוררים באדמתם עוד מלפני הקמת מדינת ישראל. אדמתם הופקעה מהם בשנות ה-70 של המאה שעברה במסגרת התכנית הגזענית ליהוד הגליל – לפנות את הערבים מאדמתם כדי לבנות יישובי אפרטהייד ליהודים. כעת, בעקבות פסק דין חדש מ-2013 המתעלם מהקודם, עומדים התושבים בפני סכנה מתקרבת של הריסת בתיהם ופינוי בכוח.

מאת אלי אמינוב
החלטתו של היועץ המשפטי וינשטיין, לאפשר לממשלה לא להגדיר פעולות חבלה וטרור של כנופיות מתנחלים המכנות עצמן "תג מחיר" כטרור מוסיפה  נדבך נוסף לבניין האפרטהייד הישראלי. הכנופיות אינן פועלות  בחלל ריק. הן זוכות לגיבוי הן של חלקים מאוכלוסיות המתנחלים והן של חלק מבעלי התפקידים הביטחוניים ומשרתי כוחות אכיפת החוק.

מאת נירית חביב
הכפר נבי סמואל נמצא צפונית-מערבית לירושלים, באחת ממובלעות "מרחב התפר" שנוצרו במקומות בהם חומת ההפרדה אינה עוברת בתוואי הקו הירוק. תושבי הכפר סובלים ממסכת התעללות אכזרית ומשורה של הגבלות חמורות מצד המינהל האזרחי ורשות הגנים והטבע, שתכליתם לייאש אותם ולגרום להם לעזוב את המקום.

מאת שמואל אמיר
האם יש אפשרות להתייחס ברצינות כלשהי לתיאור הדמיוני הזה של הממשל האמריקאי בחמש השנים האחרונות? כלום יש צורך להתייחס ברצינות לעיתונאי המדווח הזה שגם כל עברו מוכיח על כתיבה של מיינסטרים אגרסיבי, שהבטיח לנו תדיר "שנתניהו עוד יפתיע" ועשה קריירה יפה מהסתה נגד איראן.

מאת חיה נח
היקף ההריסות בנגב מזעזע בכל פעם מחדש ומעיד על מדיניות אלימה, כוחנית וכושלת כלפי הבדואים בנגב. הריסות הבתים מותירות צלקות עמוקות בקרב ילדים ומבוגרים, ומרוששות כלכלית את המשפחות. בכך הן מחזקות את הניכור ההולך וגובר בין הערבים הבדואים בנגב לבין המדינה, ואת ההדרה שלהם לשולי החברה.

מאת חיים ברעם
בדרכו הפתלתלה והערמומית הצליח שר החוץ אביגדור ליברמן להטביע את התקשורת בערפל עמוק, לעתים מר וצורב בעיניים, לעתים מתקתק ומקהה חושים. ליברמן נחשב לאיש חידתי והוא באמת כזה. אבל ליברמן הוא איש נבון וקר רוח, שמחפש לעצמו נישה מתאימה כדי להתבצר מול חברה עוינת מבחינתו, ולנסות לחפש לעצמו מקום תחת השמש.

מאת רוני פלומן
אבל אז הפגישו אותי עם יזם ערבי. הוא היה צריך ייעוץ. הוא בדיוק התחיל להקים סטראט אפ. לבדו. כיזם ערבי לא היו לו שום חברים עם סיפורי מרפסת על איך הם גייסו מההוא ומכרו לזה ושכנעו את ההוא, האיש המאוד-חשוב. הוא פשוט היה מוסלמי משכיל מהצפון עם להט נאיבי, חוסר כבוד למכשולים, אפס פחדים ומוכנות לספר את סיפורו.

מאת ז.
ב-10 בינואר 2012, ברחתי מאריתריאה. קודם למדתי מנהל עסקים בקולג' ואחרי סיום הלימודים התחלתי ללמד מתמטיקה בבית ספר תיכון. במקביל לעבודה שלי התחלתי לעזור לאנשים שהתנגדו למשטר לברוח מהמדינה. כעבור שנתיים אנשים אמרו לי שהמשטר גילה שזה מה שאני עושה, ושאני בסכנת חיים. לכן ברחתי. היה מסוכן מדי עבורי להישאר שם.

מאת נעמי בנצור
הרחוב הראשי בכפר הקטן, מרכז החיים שלו, משמש גם כמרכז קניות ועסקים לכפרים הסמוכים ולמתנחלים מהסביבה, שמגיעים לקנות כאן מצרכים ושירותים בזול. לאורך הרחוב הצר עובר כביש 55 – עורק תחבורה דו סטרי ומרכזי בגדה לפלסטינים וישראלים כאחד. בהיעדר תמרורים להסדרת התנועה, כלי הרכב נוסעים בו במהירות גבוהה מאוד.

מאת דפנה בן ברוך
בשנים האחרונות נעשו תוכניות מתאר חדשות לרוב הישובים הערביים בארץ. לרובם, תחום השיפוט ("קו כחול") נשאר כשהיה, או הורחב אך במעט.  תושבים ערביים, ובעיקר זוגות צעירים, שאין ברשות משפחתם קרקע לבניה, נאלצים למצוא פתרונות אחרים למגורים.