מאת אפרים דוידי
בהשקת ספרו, מקצ'סני הוסיף משפט חשוב: "אנו נכנסים לשנת המשבר הכלכלי השישית. חרף המשבר הכלכלי ה'דולרוקרטיה' רק מתחזקת. בעלי המאה רוצים להיות בעל הדעה בכל הקשור להחלטות הכלכליות והחברתיות וכך התהליך ההרסני הולך ומתחזק. ממשל אובמה שבוי בידי הדולרוקרטיה".

מאת עופר יהלום
במאמרו "הבלוף של השמאל הציוני" תוקף גדעון עשת מאמר שכתב פרופ' חיים גנז, בנושא הצדקת הציונות. מכך מסיק עשת מסקנות מרחיקות לכת, לגבי חוסר הצדק (לדעתו) שקיים בציונות, בקיומה של מדינת ישראל, ובעמדתו המדינית של השמאל הציוני. הנסיון שעושה עשת להעמיס על גבו של גנז את כל עמדות השמאל הציוני, נראה חסר הגיון.

מאת שמואל אמיר
לאמריקאים יש כנראה גן התפשטות שכזה. גן של הבאת חופש ודמוקרטיה שמריץ אותם לכל פינות העולם, להגיע למדינות בלי או עם הזמנה. הרי גם היום יש להם כ-800 בסיסים בעולם. אך נבהיר מיד, גל הכיבושים וההתפשטות הוא נחלת השכבות העליונות, אלה השולחים אנשים למלחמה לא של הנשלחים אליה.

מאת אלי אמינוב
בתחילת שנת 2009 שינה משרד הפנים במזרח ירושלים את שמה של הלשכה למרשם האוכלוסין ל"אגף לענייני זרים". כך טושטש במחי יד ההבדל בין "מיעוט ילידי" לבין "מיעוט הגירה" וכל הפלסטינים בישראל עברו לסטאטוס זהה לזה של מהגרים זרים.

מאת ראובן קמינר
לא קל לאף אחד להבין ולנתח את האירועים במצרים. בשמאל יש מאמץ כן לפענח את פשר האירועים. עיקר המסר של לאור מאד פשטני: מורסי נבחר ולכן הוא רשאי להמשיך – ולא חשוב הסבל של העם ורצונו. מורסי הורד מהשלטון באלימות וזה לא בסדר.

מאת שמואל אמיר
לפלסטינים אין מה לקוות מיוזמת קרי. הם צועדים לקראת זמנים קשים. הם יודעים היטב שעצמאות לוקחים, לא מקבלים. מן ההיסטוריה ידועים לנו מאבקי שחרור וחופש שנמשכו עשרות שנים ויותר, אך לבסוף השיגו מטרתם. הברירה היחידה העומדת לפניהם הוא המשך המאבק.

מאת גדעון ספירו
זה למעלה מ-30 שנה שאני מקיים פרויקט "מכתבים לשופטים" במסגרתו אני נוזף, מבקר, ומגנה באמצעות מכתבים אישיים, שופטים בכל הערכאות, שסרחו ולקו בפסיקות גזעניות, תומכות כיבוש והפרות זכויות אדם, או פסיקות שזועק מהן עוול בסוגיות כמו אלימות במשפחה, אונס או ניצול מיני של ילדים.

מאת ראובן קמינר
קשה להאמין, אבל אחרי שישה סיבובים באזור, מסוגל קרי להציג הצגה כה אומללה. העולם מסתכל ומשתאה, לאחר שהתבקש ע"י קרי רק לפני מספר ימים לא להיות ציני. לא ברור "מקור הסמכות" בשיחות אלה, אבל ברור שמקור הסמכות של הציניות הוא המדיניות האמריקאית של "עשן ומראות".

מאת גדעון ספירו
אני שואל את הקוראים: אם נניח, שוב הנחה דימיונית, והלא יאומן יתרחש והתסריט הדימיוני ימומש, מהי עמדתנו? אנחנו תומכים או אומרים: שוללים כל התערבות צבאית בממשל. אם העם וממשלתו מעדיפים אבדון, אנחנו הולכים איתו עד הסוף המר בשם הדמוקרטיה, גם אם היא מגלה סימני התאבדות.

מאת אפרים דוידי
אותה אסטרטגיה קפיטליסטית מבית מדרשו של בנימין נתניהו הגורסת שיש להפריט את הכל עברה שינוי טקטי. זאת, בסיועם של האחים נפתלי בנט ויאיר לפיד. מפריטים את תחומי העיסוק הרווחיים, ומשאירים בידי המדינה את תחומי העיסוק המפסידים או המתקיימים תודות לסובסידיות שהאזרחים מעניקים באמצעות מיסיהם

מאת חיים ברעם
בתחילת השבוע כתבו ברוב העיתונים אודות פריצת הדרך המסתמנת ב"תהליך השלום". פרשנים רציניים בישרו לנו שראש הממשלה בנימין נתניהו עובר "תהליך של שרוניזציה". כך הפך אצלנו שופך הדמים שרון לסמל שלום, משל היה הכלאה בין לובה אליאב ואורי אבנרי. זה אולי מרגיז, אבל לא משנה שום דבר מהותי.