מאת אפרים דוידי

חמש שאלות על הקשר בין צפון לדרום ובין מרכז לפריפריה; על רקע הסדקים שנפערו בקפיטליזם הגלובלי מאז תחילת המשבר הכלכלי ועל המציאות הגיאו-כלכלית והגיאו-פוליטית החדשה.

מאת שמואל אמיר

אין חדש תחת השמש, אמר קהלת, מה שהיה הוא שיהיה. כאשר קוראים בימים אלה את העיתונות הישראלית אין מנוס מלחשוב שחכם זה, שחי (או לא) לפני אלפיים שנה, כנראה צדק. הנה קראנו שארה"ב נזפה קשות בישראל בעניין מדיניותה כלפי הפלסטינים.

מאת אפרים דוידי

הסיבה לאימוץ ה"מודל הצ'יליאני" אינה נעוצה במצוקת הגמלאים. הדאגה של אנשי האוצר, הוגי רפורמת הפנסיה נוסח צ'ילה, היא קודם כל דאגתם לכמות ההון שתעמוד לרשותם של בעלי ההון.

מאת גדעון עשת

מקור הריקבון הוא בהנחה שאין מתערבים במחירים כי יש תחרות. ובכן הנה תגלית לא באמת מרעישה: לרוב – אין תחרות. המוסך המורשה שבו מטפלים במכונית שלכם אינו עצמאי. הוא סניף של היבואן שמכתיב מחירים. ועל מחיר העוף בשדרות או קרית שמונה כבר סיפרנו.

מאת אורי וולטמן

אנחנו חיים בעולם שהמשטר החברתי-כלכלי הדומיננטי בו הוא המשטר הקפיטליסטי. לכן, העולם הזה לא הופך כולו לעשיר וגם לא הופך כולו לעני, אלא ההתפתחות בו היא משולבת ובלתי-שווה: מרביתו הופך לעני משום שמיעוטו הופך לעשיר.

מאת גדעון עשת

שר האוצר הבטיח כי לא יועלו מסים בשנה הקרובה. כרגיל אצל יאיר לפיד, האמת לא ממש נר לרגליו. הוא מציע להעלות את המס על העסקת עובדים זרים מסוימים – "מסתננים" בלשונו. והוא מציע להעלות את המס על עובדים זרים אחרים – ספורטאים. אבל זה באמת לא יפה להיות קטנוני.

מאת קלמן אלטמן

הפרשנית הפוליטית, נעמי קליין כותבת, שעצם הוויכוח על שינוי האקלים הוא לא פחות מ"איום חמור לקפיטליזם". חברות הנפט הגדולות, שהן הגורם הדומיננטי בהכתבת מדיניות החוץ האמריקאית, מחזיקות כנראה בדעה דומה.

מאת חיים ברעם

קראתי לראשונה את ספרו של קובי ניב, "החיים קשים, הא?" (הוצ' כנרת, זמורה-ביתן דביר 2014) לפני כמה חודשים, וחזרתי וקראתי בו שוב השבוע. הספר הוא לדעתי מעולה ומפריך לחלוטין את הפתגם "הרוצה לשקר ירחיק עדותו".

מאת תמר גוז'נסקי

כיצד פועל מנגנון של אפליה במדינה כמו ישראל, אשר לפי מגילת העצמאות שלה מחויבת לקיים "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". ואשר בית המשפט העליון שלה קבע בהזדמנויות שונות, כי כבוד האדם מחייב שוויון בין בני האדם?