מאת רעיה ירון
גדלתי בקבוץ גניגר על ערכים ברוח הציונות המתחדשת. עד היום ערכים אלה מדריכים אותי. באותה עת לא היה צורך במנהלת  שתנהל את הערכים. תרמנו בגאווה לקק"ל. חונכנו שצה"ל הוא צבא ההגנה לישראל. היום, כשאני מנסה לבחון מה נשאר מאותם ערכים, אני משפילה את עיני מבושה.

מאת אבשלום קווה
במשך זמן לא מבוטל השתתפתי במרתונים ובמרוצים לביציות במקומות שונים בעולם כמוסקבה, אבו-דאבי, בית ליד, העיר גואטמלה, ניו-יורק, כמובן ולא הצלחתי עד כה להגיע ראשון ליעד. קיבלתי תעודת הוקרה מהתאחדות העורלה האבודה במסגרת תכנית החומש: עשה לה רב או רבנית.

מאת חסיב שחאדה
לפנינו אוצר בלום של מידע מגוון לגבי חיי היהודים ומיעוטים אחרים והיחס ביניהם לבין הרוב הערבי מוסלמי בדמשק במשך למעלה משלוש מאות שנים. מכלול רחב ומגוון של נושאים ומחלוקות נדון והוכרע בחוזים אלה הנושאים כותרות כגון: היהודי, המוסלמי והפרְדה האדומה; הטלת מיסים על נוצרים ויהודים; דחיית תביעת יהודי שהתאסלם; ועוד.

מאת חיים ברעם
הרשע בהגדה של פסח זוכה לתואר המפוקפק הזה בשל נטייתו לפרוש מן הציבור. "ואתה, הקהה את שיניו", אני משנן עם משפחתי ועם חבריי בכל ערב פסח כמצוות אנשים מלומדה. כבר בזמן  ההוא ידעו לצרור את הזרים שונאי ישראל יחד עם אנשים מבני עמנו, המתכחשים לקונצנסוס.

מאת אבשלום קווה
אחת השאלות הנכבדות העומדות מאז ומעולם על הפרק: מתי סוף כל סוף יואיל המשיח בטובו לפקוד את חבר נאמניו-מאמיניו. כידוע, המשיח אמור להופיע על חמור לבן כשהשמש מתייצבת בדיוק במקום בו החלה בריאת העולם, במחזור של 28 שנים וביום רביעי. לאחר אינספור משאים ומתנים נענה החמור הלבן להיפגש עם כתבנו לענייני חקלאות, חזקאל פרג.

מאת חסיב שחאדה
רבי יצחק נפחא אמר: ‘"אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין". חיפושי האישי אחר כתבי-יד שומרוניים בירושלים העתיקה, לפני מספר שנים, עדיין טרי בזכרוני. תחילה שלושה כתבי-יד כאלה היו ידועים, אך עבודת "הבילוש" הובילה לגילוים ואיתורם של שלושה עשר כתבי-יד נוספים.

מאת אבשלום קווה
זעה קרה מבצבצת בפניו של רב-אלוף, עזאי בן שלוק. במכשיר הסלולארי דור קט"ז נודע לו זה עתה על פלישת כוח משימה של מדינות העולם הראשון לחוף הפונים אל האל, לשעבר הבונים. הוא מתקשר בבהלה לראש הסנהדרין, האדמור כץ קוץ היושב בתוך המקווה הפרטית שלו, שכבר מזמן הפכה לג'קוזי דור נ"ט.

מאת גדעון ספירו
בנוסף לרחוב גרינשפן יש רחוב עולי הגרדום ורחובות אצ"ל, לח"י, פלמ"ח, ששת הימים, הצנחנים, וגם רחוב שלמה באום. מנקודת מבט פלסטינית, שמות אלה גדושים ברציחות או ברוצחים. הגיעה העת, לאחר 46 שנות כיבוש, שתפנימו כי הגיבורים שלכם הם רוצחים בעיני הנתונים לשליטתכם ולהיפך. תפסיקו להעמיד פני קורבנות, כי אתם לא. אתם מקרבנים אחרים.

מאת גדעון עשת
פירון מוכן לשלם לחרדים בבתי ספר קטנים, כדי לרצות כל חסידות, ובלבד שילמדו היסטוריה. נחמד מצידו, במיוחד כשאנחנו אלה שפורעים את החשבון.  אבל מה בדבר לתת גם למי שאינם חרדים (בהגדרת הלבוש והרב) את הזכות הזו?

מאת גדעון ספירו
זהו לא ספר אובייקטיבי, הנושא גם לא מאפשר זאת, אלא ספר עם שליחות. הוא מתריע מה קורה במדינה בה חישוקי הדמוקרטיה מתרופפים ולבסוף מתרסקים והעריצות משתלטת. לכן זהו ספר בעל משמעות אוניברסלית, יפה לכל עם ולשון, ויש לו רלבנטיות מיוחדת לישראל הנמצאת בשלב העריצות בשטחים הכבושים וההתרופפות בתחומי הקו הירוק.

מאת איתן קלינסקי
בימים שישראל שלי מתנכלת לקהילה גדולה של רועי צאן פלסטינים במורדות הר חברון, אני מצר על כך שמשב הרוח של שירת אבות ישורון אינה נושבת במוקדי ההכרעה שהחליטו שיש להרוס את אוהלי הרועים ואת מבני הדיר לצאן. אם רוח המשורר אבות ישורון היתה נושבת במוקדי ההכרעה שלנו, היו פני הדברים אחרת במדינת ישראל.