מאת רוחמה מרטון
יום האדמה הפלסטיני-ישראלי מסמל לא רק את האבל על ששת הפלסטינים שנהרגו ביום זה בשנת 1976. ממש לא רק. הוא מסמל את הגזל, האפליה ואת הכוחנות המופנית נגדם מטעם השלטון הציוני. או במלים אחרות את הגזענות היהודית ישראלית שלבשה פנים מוחשיות ומציאותיות החל משנת 1948.
מאת חיים ברעם
ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הוא עתה עבריין מורשע, אדם שקיבל שוחד בסכומים גבוהים, ולכאורה דמו הותר. יחד איתו הורשעו אנשים נכבדים ובעלי השפעה נוספים, אבל המשמעות של הרשעת ראש ממשלה תאפיל, לפחות בשבועות הקרובים, על כל הפרשיות האחרות.
מאת גדעון גיתאי
בדיוק 38 שנה לאחר יום האדמה – שבו רצח ״צבא ההגנה״ שישה אזרחים בסחנין, דיר חנא, וכפר קנא — הגיע הרמטכ"ל-על האמריקאי לביקור בישראל. האם מרטין דמפסי הגיע כדי לחפש ולסכם היכן ינוסה הנשק החדש? ראש הממשלה בנימין נתניהו מציע את איראן. בינתיים שולח הרמטכ"ל בני גנץ חיילים להרוג במחנה ג'נין, וברצועה.
מאת שמואל אמיר
עצומות נגד הכיבוש הן אמצעי רצוי וראוי לעורר את הציבור למאבק נגד הכיבוש ובעד השלום. אך לאחרונה מתפרסמות גם עצומות המנסות לגייס ציבור רחב למען שלום תוך ריכוך, טשטוש ודילוג על התנאים ההכרחיים למען השגתו. עצומות כאלה בסופו של עניין מחמיצות את המאבק הציבורי למען השגת שלום אמת.
מאת גדעון עשת
סולידריות מקצועית חיונית לשמירת זכויות עובדים ואתיקה, ואיגודים מקצועיים הם כלי חיוני לחלוקת ההכנסה בין ההון לעבודה. לנדס, אפשר להבין, הוא בצד ההון. ואם תהיה לעבודה תמורה הוגנת – הרווח יקטן. חמור מאוד.
מאת חיים ברעם
זה טבעי שכל הזרמים שאינם תומכים בממשלה הקיימת, מטיחים עלבונות בגברת נתניהו. היא מושכת אש, לעתים קרובות בצדק גמור, ויש עיתונאים שמאמינים ברצינות שבאמצעות שרה ניתן באמת להפיל את בעלה. אבל נתניהו, כמו דוד בן-גוריון בשעתו, ממשיך לשלוט כיוון שהוא מוקף ברסיסי מפלגות.
מאת גדעון ספירו
ייתכן כי כל מה שכתבתי הוא ספקולציה פראית וייתכן כי זו האמת לאמיתה. בעוד חמישים או מאה שנים, כשייפתחו הארכיונים נדע את האמת. אם מי מקוראיי יהיה עוד בחיים, שיעלה על קברי ויספר מה גילו המסמכים.
מאת אורי וולטמן
אין בתכנית הכנס כל ייצוג למורות ולמורים. כן כן, אפילו לא דובר אחד או דוברת אחת! זאת למרות שמורות ומורים הם אלה העוסקים במלאכת ההוראה והחינוך בפועל, על בסיס יומיומי, ולכן התובנות שלהם, הדעות שלהם, והמחשבות שלהם – בוודאי רלוונטיות הרבה יותר מאשר עמדתו של עיתונאי או סמנכ"ל כזה או אחר.
מאת ציונה שניר
ההתייחסות לכפר נבי סמואל במשך שנים מספקת דוגמה למדיניותה של ישראל. מי שדואג לדמותה של מדינת ישראל אמור לזעוק בקול רם ולדרוש להשיב לתושבי נבי סמואל את חייהם, ובכך להחזיר למדינה את פרצופה המוסרי והאנושי.
מאת גדעון עשת
הסיבה העיקרית שאולי הפעם יהיה משהו שונה היא ההמלצה לבטל את אגרת הטלוויזיה. זה הצ'ופר שהוועדה נותנת לפוליטיקאים שיחלקו סוכרייה לעם תוך ויתור, אולי, על מעורבותם בניהול רשות השידור. הנה, על כן, תרומה לסעיף החביב הזה בהמלצות: שימו לב ל"אגרת הרדיו" ותבינו את הבלוף.
מאת חיים ברעם
איך אנשים כמונו יכולים לשרוד בתרבות פוליטית סהרורית כזו, שבה מאות אלפים מאמינים שהקדוש ברוך הוא יפתור את כל הבעיות, אפילו אם הם דוחים את ההזיות על בית המקדש היורד כאן ועכשיו מִשמים, ואיכשהו מתביית בעזרת השם על הר הבית?
