מאת חיים ברעם
מאירסון מתפלל עכשיו בבית הכנסת בהתנחלות, חשב בלי שמץ של קנאה, לבוש בלבן ואולי מחפש במבטו את אשתו הצעירה בעזרת הנשים. רועי הציץ בלחם הפרוס שנועד לארוחת הבייקון המפוארת שתכנן. הוא פורר אותו והשאיר אותו בצלוחית הקבועה שבה האכיל את הציפורים הרבות שרחפו תדיר מעל ביתו.

מאת שמואל אמיר
דוקטרינת אובמה היא עלייה לדרגה חדשה של ניהול מלחמה. הוצאה להורג של האויב בלי משפט ובלי חוק. מלחמה של עשירים וחזקים נגד החלשים: מינימום קורבנות לתוקפים – מקסימום הרג לקורבנות. זה האיש וזו המדיניות שהליברלים ואנשי השלום שלנו מייחלים להם ומקווים שיפסיקו את הכיבוש הישראלי בשטחים.

מאת חיים ברעם
הבדידות הכבידה עליו, והדמעות החמות שריצדו בעיניו לא הקלו על הרחמים העצמיים, שהיו מרירים ומתוקים בעת ובעונה אחת. ראש הממשלה לא חשב עוד על מלחמה, אלא על מקום מקלט שיסוכך עליו מהצללים המלווים אותו לכל מקום במבט ביקורתי, נטול חיבה ונעדר חמלה.

מאת הרב אליהו קאופמן
מלכתחילה צמח הרעיון הזה כאשר כבר בראשית שנות ה-80 חשבו "קברניטי ישראל" על דרך לפתור את ה"בעיה החרדית" של העלייה המבורכת בגידול היהדות החרדית. דוד לוי – דווקא איש שומר שבת ומתון, היה הראשון, כשר השיכון, שדחף את הרעיון לבנות גטאות בטון לחרדים במקומות העימות עם הערבים כדי להרחיקם מלהתיישב בערי ישראל הרגילות.

מאת ראובן קמינר
המציאות הקודמת באזור שיצרה בעבר מעין מרחב בו אפשר היה בכלל לדון בפתרון הסכסוך הולכת ונמוגה, והיא לא תחזור. התנאים החדשים שישפיעו על עתיד היהודים הישראלים במזרח הערבי הינם עדיין בהתהוותם. יש על כן להתכונן במישור העיוני, בהדרגה ובזהירות לדיון על נוכחות של יהודים ישראליים באזורנו, שלא במסגרת מעצמה מזויינת מכף רגל עד ראש.

מאת חיים ברעם
לא רק שיפלו חללים מהציבור האזרחי במלחמת השווא, הם גם יוקעו על ידי מיליארדים ברחבי העולם. יעברו שנים עד שהעולם יבין שגם אנחנו היינו סתם בני אדם, כמו ילדי ברלין בסוף שנות העשרים, אבל ברק ורֵעוֹ בנימין נתניהו לא יוכלו לשקם לעולם את שמם, וייחרתו על דפי ההיסטוריה כבני עוולה.

מאת חדוה ישכר
אינני מסוגלת להעלות בדעתי אשה בראשות ממשלה שתחזיק את אזרחיה כשבויים מרוטי עצבים בשדה הקרב הפסיכולוגי שהיא מנהלת נגד מעצמה עולמית כדי לגרור אותה למלחמה בלתי רצויה. הכלל הוא שגם במאה ה-21 גברים מחליטים על יציאה למלחמה, גברים אחרים, שחונכו לציית לפקודות, אמורים לבצע את ההחלטה ונשים נמחקות מן ההיסטוריה.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
בפנדמוניום של השיח הפוליטי-התקשורתי קל מאד למסרים פשיסטים לעלות מעל לפני השטח ללא משים, בלי מחשבה תחילה או מחשבה שנייה, קל שגם ישכחו ויבלעו ברעש. עד לאותו הרגע שמר לפיד יהיה בעמדה שהוא יוכל להשפיע על חיינו באמת.

מאת חיים ברעם
צו השעה כרגע הוא השמעת זעקה לא רק בישראל אלא גם בוושינגטון, בלונדון ובפריז. יש לגייס את יהודי ארצות הברית הליברלים נגד ביבי וברק, ולהסביר להם את ההבדל בין זיקה לישראל לבין ציות עיוור לתכתיבי הממשלה, שמאיימים עלינו יותר מכל אויבינו גם יחד.

מאת הרב אליהו קאופמן
כיצד מעיזים במדינת האפרטהייד המתוחכם הזו לבקש מהערבים להתגייס לצבא או לעשות "שרות לאומי" עפ"י "שיויון חובות" כשאין להם שיויון זכויות מינימלי?!

מאת איתן קלינסקי
רוחו של ברל כצלנסון נשבה בבית ברל עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת, אבל כיום תחומי ההפרטה הם חלק מרקמת החיים של המוסד. רוחו של ברל כצלנסון נשמה רק מערכות של עבודה מאורגנת, כאשר כלל העובדים מועסקים בהסכם עבודה ייצוגי. רוחו של ברל כצלנסון היא כיום בבחינת גוויה מתה במוסד הנושא את השם "בית ברל".