מאת חיים ברעם

הכוחות שאינם זקוקים לשינוי חברתי כלשהו אינם מסוגלים למאבק כוחני נגד הממסד של ההון והשלטון. הכורח להשיג שלום בר-קיימא ולהגיע לשוויוניות מתקבלת על הדעת בשכר ובחלוקת ההון נובע מאותן בעיות קיומיות ומאותה אידיאולוגיה.

גדעון ספירו

יוטה ויורגן הם החלום הרטוב של מנגנוני התעמולה הישראלית. אנשים בעלי תודעה דמוקרטית וליברלית, תומכים בישראל, ומשתתפים בהפגנות למענה. ואז הם רואים את ההפגנות בישראל עם הצעקות "מוות לערבים", ו"נשים יהודיות ליהודים בלבד", ושואלים עצמם: הזו ישראל שאנו תומכים בה?

מאת חיים ברעם

מעשי השחיתות האמיתיים או המדומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו צפים ועולים שוב, הדוקטרינה המדינית שלו התנפצה לגמרי, ועדיין עלובי הנפש מהמרכז הלאומני סבורים, שאין לו תחליף. כך הפכה הפוליטיקה הישראלית לפתטית.

מאת גדעון עשת

כלכלת ישראל מעולם לא עמדה בנטל הצבאי. ישראל היא "מקרה סעד" ביטחוני מיום הקמתה. תמיד היה והווה "סיוע ביטחוני" – בעיקר אמריקאי – שהקל מאוד על הנטל הזה. ואין זה רלוונטי כלל אם הסיוע נשא כותרת ביטחונית או כלכלית. לכסף לא היה ריח.

מאת ב. נמרוד

כשם שישראל השיגה הישגים יצירתיים ייחודיים וחדשנים בכל התחומים כך היא השיגה הישג ייחודי בתחום של כיבוש הנחלות עצמן, במובן הטריטוריאלי של המלה. אבקש להעלות במאמר זה על נס את שיטת המובלעות המתכווצות ואגב כך לזרוק אור על משמעות מבצע צוק איתן.

מאת שמואל אמיר

שלום עושים עם אויבים. ישראל יודעת זאת, אך היא גם יודעת ששלום אמיתי כרוך ביציאה מן השטחים הכבושים. לכן היא מציגה את החמאס כ"ארגון רצחני" שאינו מוכן לעשות שלום.

מאת אפרים דוידי

כעת אפשר לומר בוודאות כי לאחר שהסתיים "צוק איתן", מערכת הביטחון תדרוש סכום גדול יותר, גם לחיזוק תקציבה השוטף השנה וגם לחיזוק תקציבה ב-2015. כמה היא תבקש? בינתיים דנים.

מאת חיים ברעם

יותר ממאה שנים של יחצנות-על שהסתירו בהצלחה את אופיו החמקני והאלים של מבצע הנישול והכיבוש, נראים עתה מיותרים לראש הממשלה. האקלים הרעיוני השולט עתה בעולם מאפשר שילוב אלים של שוד העניים לטובת העשירים עם הפעלת כלי נשק סדיסטיים על המוני בני אדם.

מאת גדעון ספירו

אם זה לגיטימי להתנקש בראשי ארגוני הטרור, אזי מותר למי שסבור שממשלת ישראל היא ממשלה של ארגון טרור, טרור של מדינה, לבצע בשרים סיכול ממוקד. יש רק חסרון קטן בשיטת החיסולים: זה לא פתרון. אני מתנגד לחיסולים שאינם אלא הוצאות להורג ללא משפט.

מאת נעמיקה ציון

כתושבת שדרות, החבולה נפשית מהקונפליקט המתמשך, כמו שאר בני עירי, אני קוראת מכאן לממשלת ישראל: אל תגנו עלינו במטוסים ובפצצות. תגנו עלינו בהידברות ובהסכמים.

מאת עודד גולדרייך

בשבועות האחרונים, תחת הרושם המדכא של המאורעות המלחמתיים המחרידים והאקלים החברתי החונק, מתגברות התהיות הכנות על אפשרות שינוי המציאות הפוליטית והחברתית. נראה לי שיש מקום להרחיב את הדיון ולהתייחס לשאלה בפורום רחב יותר.