מאת גדעון ספירו
רוב כה מוחץ של הימין מעמיד את הדמוקרטיה במבחנים קשים. זהו רוב דורסני שעלול לגבות מלחמה ישראלית נגד איראן, ימשיך את הכיבוש וייזום צעדי חקיקה נוספים נגד פעילי שמאל וזכויות אדם. ישראל מתקרבת לשלטון של מנהיג אחד, עם אחד וממלכה אחת.

מאת יהודית ורשבסקי
התחלנו כקומץ נשים שהחליטו לצאת לרחוב ולהניף יד כדגל אזהרה שחור, המכריז לא! ודי לאותו כיבוש מתמשך, שאוכל בנו כל חלקה טובה. כף היד השחורה מטיחה אמת ומתריסה נגד אות הקין של הכיבוש הטבוע במצחנו כולנו.

מאת חיים ברעם
הימין מנצח בקרב על התודעה, ואף נטש לאחרונה את כל המעצורים שנבעו מרגש נחיתות מסוים כלפי האליטות הליברליות. כך איבד מחנה השלום הדמוקרטי את רוב משלטיו בחברה ובתרבות. במציאות כזו מתכווצת האליטה האינטלקטואלית לתוך בונקר במערך פסיבי של מגננה והתנצלויות על עצם קיומה.

מאת חיים ברעם
האם "הערכים" כדבר העומד בפני עצמו, שאין צורך להביא אותם לידי מימוש אלא להסתפק בעצם הדבקוּת ההצהרתית בהם, יספיקו כדי לְבַדֵּל את המחנה הנאור מהלאומנים? עצם העיסוק בערכים אנושיים מונע פשעים גדולים יותר נגד האנושות וחוסם עד גבול מסוים את האכזריות היום-יומית הכרוכה בכיבוש.

מאת הרב אליהו קאופמן
קרוב לשישים וארבע שנים – עם שלושה פצעים עונתיים שלא הגלידו, חיים הערבים בישראל והפלסטינים בכל מקום את ה"אביב השחור" כתקופת אסונם בזמן שזו היא בדיוק תקופת שמחתם של אלה הדורשים מהם "נאמנות למדינה".

מאת גדעון ספירו
מול הדומה בין הרוצח מטולוז לפשעי הכיבוש הישראלי,  ניצב הבדל תהומי בין צרפת לישראל. ראו איך ההנהגה הצרפתית הגיבה. כאיש אחד גינו את המעשה. וכאילו לא די בדם שכבר נשפך, מכין ראש הממשלה את דעת הקהל למלחמה נוספת עם איראן, שעלולה להיות הנוראה מכולן.

מאת ראובן קמינר
יש חשיבות לערנות מול תוכניות ארה"ב ובעלי בריתה, המבקשים להצית מלחמה באזור. האימפריאליזם עדיין מאד איתנו. והוא האויב העיקרי של עמי האזור. האם יש להתנצל על כך שחוזרים על אמת זו?