מאת חיים ברעם
חסרה לנו שכבה רחבה של מורים, מרצים והוגי דעות שאינם מסתפקים בליברליזם בנושאי מגדר, גזע וכיבוש אלא מעמיקים את המחשבה הסוציאליסטית ומנסים לרתום אותה למאבקים הכלכליים-חברתיים של שנת 2013. נפתלי בנט הוא תוצאת הכישלון הרעיוני שלנו בהנחלת המסר השוויוני.
מאת שמואל אמיר
במבט ראשון המעסיקים שמחו מאוד. להוריד את שכר העבודה הוא חלומם הנכסף מאז ומעולם. רק במבט שני גילו שיש להוריד גם את שכרם והכנסתם שלהם. וכאן התחיל מחול שדים – חוק זה "לא יעמוד במבחן המציאות" ויש לחסלו, הם זעקו. הפרשנים הכלכליים ופרופסורים לכלכלה הסבירו שהחוק יהרוס את המשק.
מאת חיים ברעם
בשני דיונים ארוכים ומרתקים בפייסבוק נתקלתי ברעה החולה, המשבשת לדעתי את הדיון הציבורי בנושאים חשובים ועקרוניים. באחד מהם, שאותו יזם עיתונאי בכיר, ניסו כל המשתתפים למצוא את האשם האמיתי באסון הכלכלי שפוקד את מדינת ישראל ושאת מחירו נדרשים לשלם דווקא אלה שאין להם.
מאת איתן קלינסקי
לתשומת לב הדיקאן ההתייחסות שלי היא במיקרו ולא במקרו, אין לי כלים לקבוע מסמרות של מקרו, אני מצביע על עוצמת הפיחות בסולם הערכים בחייה של אוניברסיטה אחת מנקודת מבט התחומה במיקרו. אני מתייחס לתמונה, בה מותר לקבלן עבדים לפסול יוזמה חברתית בין כתל מוסד אקדמי, ולדיקאן אין מה להגיד.
מאת אפרים דוידי
ה"התבלות המתוכננת" הפכה לאסטרטגיה עסקית – ייצור מוצרים ומכשירים שיש להם תוחלת חיים קצרה. זאת, במטרה לעודד את השוק ולהחזיר שוב ושוב את הצרכנים אל החנויות כדי לרכוש מוצרים במקום אלה "שלא כדאי לתקן אותם". בייחוד בעקבות המשבר הקפיטליסטי באירופה שאת סופו לא רואים והגורם להצטמקות השווקים, לאובדן הכנסות ורווחים.
מאת אריאן אופיר
הגיע הזמן שנפסיק לקבל את העזרה שהורינו נותנים לנו כמובן מאליו. הם אלו שראויים להיות במוקד הדיון הציבורי, כי נחשו מה, גם הם כורעים תחת הנטל ועתידם הכלכלי אינו יותר יציב מעתידנו שלנו. גם הם צריכים רשת ביטחון, ומי שיכולה להעניק לנו אותה היא לא אחרת מאשר המדינה.
מאת אפרים דוידי
ב-1 במאי זה יש להניף את הגדל של החלוקה הצודקת של עוגת ההכנסות הלאומית ושל חופש השביתה. האפשרות לחלק את פירות העבודה אחרת, תלויה לא במעט באפשרות לשבות.
מאת גדעון עשת
האם ראוי לקצץ בשכר עובדי המגזר הציבורי? עצם הצגת השאלה באופן הזה מלמדת כי המציע מסתכל על תשלומי השכר הציבוריים כאל הוצאה ככל ההוצאות. ואם נגזר לקצץ בהוצאות אז דין השכר אינו שונה מדין קצבת הילדים, הדלק לטנק וכל הוצאה ציבורית אחרת, למעט החזר חובות שנחשב קודש קודשים.
מאת אפרים דוידי
הקמת בנק סרבד"ה עשויה לתרום תרומה נוספת להתפוררות ההגמוניה המערבית על הכלכלה העולמית. השאלה הנשאלת היא האם הבנק החדש וארגון סרבד"ה מהווים חלופה לקפיטליזם המתפורר או שזהו רק ביטוי לקפיטליזם "דרומי", ושבסופו של תהליך תחולל חלוקה שונה של העושר העולמי אבל רק לטובת האליטות החברתיות של הפריפריות.
מאת חיים ברעם
גם אם נטיתי לזנוח את הטיפול במותה של ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר לא היה ניתן להתעלם מהעלייה לרגל, בכיוון ההפוך, של בנימין נתניהו ללונדון כדי לבכּוֹת את האחראית העיקרית למשטר העושק הניאו-ליברלי, המבעת את העולם מתחילת שנות השמונים.
מאת גדעון עשת
אין כל הבדל – להגנת הסביבה, למשאבי הטבע ולאזרחי ישראל – אם הטייקון השולט על "כימיקלים לישראל" הוא עידן עופר או ויליאם דויל. המחשבה כי שליטה של תאגיד ישראלי על ים המלח היא יותר ישראלית ויותר סביבתית מאשר אם השליטה היא של תאגיד קנדי – היא פטריוטיזם מזוייף. המדינה שדויל ועופר הם אזרחיה הנאמנים ביותר היא מדינת הרווח.
