מאת פייריק מריסאל
מדובר בדו"ח מדהים, עם ניתוח מעולה, סוג של "אני מאשים", חתום על ידי שני כלכלנים בכירים, המסבירים שמדיניות הצנע הייתה טעות, תוצאת של מעשה תכנות גרוע של מודל ממוחשב שאמור לתת צפי כלכלי.

מאת אפרים דוידי
רוב רובו של העם האיטלקי דחה את מדיניות הצנע (מפלגתו של ראש הממשלה היוצא של "איל פרופסורה" מריו מונטי, זכתה לתמיכה מזערית), אין רוב למדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית המוצעת כ"הפתרון" למשבר הממושך ולא ניתן יהיה בקרוב להשליט תהליך של "התייוונות" על רומא. קרי: הפיכת איטליה ליוון ניאו-ליברלית כושלת נוספת.

מאת גדעון עשת
אמנם הממשלה ממשיכה להתרשל בכל הקשור לטיפול בענייניה, או ליתר דיוק בעניינינו  הכלכליים אבל את החלל ממלאים השבוע מבקר המדינה ונגיד בנק ישראל. המבקר החליט לבדוק את הגירעון הממשלתי שאשתקד תפח והגיע ל-40 מיליארד שקל ותהה האם יש קשר בין הגירעון הזה לבין היצירה המופלאה הקרויה "תקציב דו שנתי".

מאת גדעון עשת
התקשורת מלאה בספקולציות סביב המדיניות הכלכלית של הממשלה שתקום, אם תקום, בשבועות הקרובים. אם מסכמים את "מופעי האימים" האלה המכונים בתקשורת גם גזירות  הרי שמדובר במהלכים בסדר גודל של כ – 30 מיליארד שקל לשנים 2013 ו-2014.

מאת אפרים דוידי
נניח שטבע, המעסיקה כ-7 אלף עובדים בישראל, אמורה לשלם שיעור מס הדומה לעובדיה בעלי השכר הנמוך ביותר – כ-25% מס הכנסה. כך המס של טבע היה גדל אשתקד מ-20 מיליון שקל ל-1.6 מיליארד שקל (או כרבע מתקציב ההשכלה הגבוהה). אבל, כאמור טבע לא תשלם 3.2 מיליארד ולא 1.6 מיליארד, אלה רק 20 מיליון שקל. מתנה של ממש.

מאת גדעון עשת
ירידת מחירי הדירות אינה כרוכה בכל מחיר, למעט מי שמושפע מאופטיקה מחירית. כי אם הדירה שלי היום "שווה" מיליון ומחר הדירה תהיה שווה חצי מיליון, אך במחיר של חצי מיליון אפשר לקנות דירה חלופית וזהה, אין לירידת המחיר כל השפעה למעט ההשפעה על רישום במאזני הבנקים למשכנתאות.

מאת חיים ברעם
זוהי תוכנית פעולה מינימליסטית, שמושתתת על המכנה המשותף לכל סיעות הגוש הלוחם. הוא משאיר כר נרחב למאבק משותף של כל הכוחות הדמוקרטים, גם מהמרכז הפוליטי, נגד הפשיזם. הגוש הלוחם (שמאל-מפלגת העבודה, מרצ וחד"ש) ונציגי האזרחים הערבים יתאמו פעולה משותפת, שאליה יצטרפו אולי פליטים מהגוש החוסם ז"ל.

מאת גדעון עשת
זה מייגע לקרוא שוב ושוב את הדעה החד ממדית הזו בעיתון הזה אבל זו דעה לגיטימית. מה שלא לגיטימי הוא  להציג את הדעה כעובדה חדשותית ולפיה יש "צורך לחתוך מהתקציב". קורא לא מיומן מתבקש על ידי עורכי "הארץ" להבין שאי אפשר בלי הקיצוץ הזה. וזה פשוט לא נכון.

מאת שלמה סבירסקי וירון דישון
הגרעון התקציבי הוא תוצר של שלושה גורמים עיקריים: מדיניות פיסקלית שמרנית מן הסוג שפוגע כיום בארצות אירופה ותוקע מקלות רפובליקניים בגלגלי המדיניות של הנשיא ברק אובמה; מדיניות מיסוי המעצימה אי שוויון; ומדיניות ביטחון מגלומנית.

מאת גדעון עשת
בנט נמנע, בדיוק כמו הבוס שלו בעבר – בנימין נתניהו – מלהיכנס לפרטים. הוא זורק סיסמאות "פטריוטיות" לכל עבר. בנט לא מסביר מאיפה הוא מקצץ 33 מיליארד שקל כדי לממש את יעד ביטול הסיוע האמריקאי ובצידו את התלות של ישראל ברצונו הטוב של הממשל האמריקאי המצטרף ליעד של מנהיגו, נתניהו.

מאת אפרים דוידי
כדי שהקרנות יישאו רווחים גדולים יותר נחקק חוק פנסיית חובה, לפיו כל עובד בישראל חייב להיות עמית בקרן פנסיה. חבל שהחוק נחקק רק לאחר הפרטת הקרנות ולאו דווקא כאשר הקרנות היו בבעלות ציבורית. כך מוזרמים מדי חודש מיליארדי שקל נוספים לקרנות המופרטות.