מאת קלמן אלטמן
נוהגים לכנות אותו חבל ארץ עשיר בנפט וגז, המשתרע מקזכסטן ואזרביידג'ן במרכז אסיה ועד המזרח התיכון והמפרץ הפרסי, בשם הכולל – PIPELINEISTAN – ממלכת צינורות הגז והנפט. כאן מתנהל מאבק איתנים בין חברות הנפט הגדולות ובינם לבין המדינות בהן קיימים שדות נפט וגז או שדרכן אמורים לעבור צינורות גז ונפט בדרכם אל שוק הקונים.
מאת אילנה הרסטון-לוטן
כניסת כסף זר למערכת הבחירות בישראל היא רק טיפה (אולי 10 טיפות) בגל הסוחף המפרק את הדמוקרטיה הישראלית, ואת הדמוקרטיות המערביות בכלל. בעידן שבו עיתונות חוקרת נעלמה כמעט לחלוטין, עמדות המועמדים והמפלגות, "תכניות הריאליטי" של המרוץ לכס הכוח, נעשו תחליף לדיווח עיתונאי.
מאת קלמן אלטמן
האימפריאליזם האמריקאי השתמש תמיד בכוח ע"מ להשיג את מטרותיו, כוח צבאי, כלכלי, פיננסי. המטרות השתנו עם הזמן, גם השיטות. אחרי מלחמת יום כיפור חל שינוי במרכזי הכוח הפיננסי בארה"ב, כאשר חברות הנפט הפכו לכוח הדומיננטי בעיצוב המטרות האימפריאליסטיות.
מאת ראובן קמינר
כשיוצאים ושומעים את השיח המהפכני המגוון, וכשעוקבים אחרי דיונים גורליים המתקיימים בימים האלה, לעומת התוצר הדל שמפיקות האסכולות הממסדיות למיניהן, מתברר שדווקא המרקסיזם והמרקסיסטים תורמים תרומה מכרעת למחקר החדש.
ריאיון עם אלכסיס ציפראס, מנהיג מפלגת השמאל הרדיקלי "סיריזה" היוונית
בעקבות המשבר קשה עד מאוד להפריד בין המישורים הלאומי, האירופאי והבינלאומי. אנו צריכים ללמוד מהניסיון שצברו המאבקים במדינות אחרות וגם לפעול לשינוי המערכת הפוליטית האירופאית. אנו סבורים שיש לבנות את תנועת המחאה הכלל-אירופאית שתשלב את המחאות העממיות הרחבות ואת איגודי העובדים.
מאת אפרים דוידי
אותה שכבה של עובדים שגילתה חריצות יתר במהלך המחאה של השנה שעברה, מתרגמת כעת את הקפיצה בתודעה עם הרצון להילחם על מקום העבודה – על הפרנסה. אלה אותם העובדים שהבינו שהעסקה פוגענית הולכת יד ביד עם פחד והפחדה, פירור בקרב העובדים ותודעה מעמדית נמוכה. לא עוד.
ריאיון עם קלאודיו כץ
בספר האחרון אני מנסה להתמודד עם שאלת האימפריאליזם. להתמודד כדי להיאבק בו. הרי לא ניתן רק לתאר את השינויים שחלו באימפריאליזם מנקודת מוצא א-ביקורתית. כל ניתוח של האימפריאליזם ומנגנוניו חייב להתייחס לעשייתו ההרסנית בכל פינה בעולם.
מאת אפרים דוידי
השילוב הקטלני הזה: פגיעה נמשכת ברמת השכר והרווחה של העם, המשך הוצאות הביטחון מופרזות ושאינן יודעות גבול יחד עם עשירים החוגגים כאשר היתר משלמים את מחיר החינגה; הביא את יוון למשבר הכלכלי הקשה בתולדותיה. ממשלת ה"פליק-פלאק" הישראלית צועקת וזועקת "יוון-יוון!", אבל, יוון כבר כאן.
מאת חיים ברעם
הניאו-ליברליזם משתלם רק למעטים אבל מיושם על ידי אלפים מחוסר ברירה תעסוקתית או קיומית. נתניהו, אהוד ברק, אביגדור ליברמן ויובל שטייניץ הם סוכני ההון בתוך המערכת השלטונית. אם הזעם לא יופנה נגדם ונגד הבוסים שלהם, בעלי ההון, הפגנות המחאה יהיו רק שסתום להוצאת הזעם ולא בסיס לשינוי חברתי.
מאת אילנה הרסטון-לוטן
שערוריית הליבור נחשפת כשברקע תנועות חברתיות באירופה, ארה“ב, וישראל קוראות לשינוי בסדרי העדיפויות. לתנועות אלה השפעה מעטה על האופן שבו מתנהלות הכלכלות, וזאת בגלל שהבנקים העולמיים מתנהלים כמו קרטל פשע עם אחיזת חנק על ממשלות העולם. ממתי לאירגוני פשע אכפת מדעת ציבור?
מאת איתן קלינסקי
רוחו של ברל כצלנסון נשבה בבית ברל עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת, אבל כיום תחומי ההפרטה הם חלק מרקמת החיים של המוסד. רוחו של ברל כצלנסון נשמה רק מערכות של עבודה מאורגנת, כאשר כלל העובדים מועסקים בהסכם עבודה ייצוגי. רוחו של ברל כצלנסון היא כיום בבחינת גוויה מתה במוסד הנושא את השם "בית ברל".
