אם אתם כותבים, עורכים, מפעילי אתרים ובלוגים חברתיים ופוליטיים, פעילים ופעילות בפייסבוק, מצייצים בטוויטר או משתמשים מתמידים ביוטיוב, אתם מוזמנים לקחת חלק בהרצאות, בסדנאות ובדיונים המתוכננים. ביניהם: אקטיביזם אונליין; תפקיד הרשתות החברתיות; תוכן חתרני או תוכן מגייס; עלייתם ונפילתם של הבלוגים הפוליטיים; טכנולוגיות חדישות בשירות השינוי החברתי ועוד.

מאת אפרים דוידי
אותה שכבה של עובדים שגילתה חריצות יתר במהלך המחאה של השנה שעברה, מתרגמת כעת את הקפיצה בתודעה עם הרצון להילחם על מקום העבודה – על הפרנסה. אלה אותם העובדים שהבינו שהעסקה פוגענית הולכת יד ביד עם פחד והפחדה, פירור בקרב העובדים ותודעה מעמדית נמוכה. לא עוד.

מאת אפרים דוידי
השילוב הקטלני הזה: פגיעה נמשכת ברמת השכר והרווחה של העם, המשך הוצאות הביטחון מופרזות ושאינן יודעות גבול יחד עם עשירים החוגגים כאשר היתר משלמים את מחיר החינגה; הביא את יוון למשבר הכלכלי הקשה בתולדותיה. ממשלת ה"פליק-פלאק" הישראלית צועקת וזועקת "יוון-יוון!", אבל, יוון כבר כאן.

מאת חיים ברעם
הניאו-ליברליזם משתלם רק למעטים אבל מיושם על ידי אלפים מחוסר ברירה תעסוקתית או קיומית. נתניהו, אהוד ברק, אביגדור ליברמן ויובל שטייניץ הם סוכני ההון בתוך המערכת השלטונית. אם הזעם לא יופנה נגדם ונגד הבוסים שלהם, בעלי ההון, הפגנות המחאה יהיו רק שסתום להוצאת הזעם ולא בסיס לשינוי חברתי.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
שערוריית הליבור נחשפת כשברקע תנועות חברתיות באירופה, ארה“ב, וישראל קוראות לשינוי בסדרי העדיפויות. לתנועות אלה השפעה מעטה על האופן שבו מתנהלות הכלכלות, וזאת בגלל שהבנקים העולמיים מתנהלים כמו קרטל פשע עם אחיזת חנק על ממשלות העולם. ממתי לאירגוני פשע אכפת מדעת ציבור?

מאת אלי לינדר
משה סילמן הוא גיבור שנכון היה לשלם בחייו על אידאל. אלה הפוטרים את סיפורו כ"מקרה פסיכיאטרי" גרידא לוקים בהיפוך נוסף, חמור ושכיח לא פחות – ההיפוך בין סיבה לתולדה. הם בודקים גוף מלא בכוויות לאחר אקט מחאה של הצתה עצמית, וקובעים שהדבר נגרם עקב מחלת עור תורשתית.

מאת שמואל אמיר
הייתי מציע למחאה הבאה בצפון מידה אחת לחיקוי מהפגנות שכונות הדרם. הכוונה היא לזעם והכעס של הפגנותיהם, הנובע ביסודו ממועקתם החברתית, שכן בלעדיהם המלים "הפגנה" ו"מחאה" הן ריקות מתוכן.