מאת דב חנין
אסור לטעות: הצעת ראש הממשלה בנימין נתניהו לאפשר לרוב בכנסת לגרש ח"כים מכהנים, היא חלק ממתקפה רחבה על הדמוקרטיה, המשך ישיר של קמפיין "השתולים".

מאת יונה ברגור
וכך, על רקע התחבטות זו, בין החובה להמשיך לבין הזכות לפרוש, הגעתי, כבר בשנה הראשונה לנפילתו של בננו זיו, בעת מילוי תפקידו הצבאי, ל"חוג ההורים – פורום משפחות שכולות, ישראליות ופלסטיניות, למען שלום ופיוס".

מאת אילנה הרסטון-לוטן
שני ספרים שראו אור לאחרונה מאירים בזרקור נוקב כיצד הליברטריאניזם הוא לחם חוקם של בעלי ההון/שלטון, בעוד שאידיאולוגיות של שוויון כלכלי, חברתי וסביבתי שואפות לתקן את מציאות החיים של מרבית האנושות.

מאת חיים ברעם
אם דרוקר הגיע לתמיכה ביעלון, מה לנו כי נלין על לאומנית קיצונית מוצהרת כמו דיין? דרוקר כתב מתוך ייאוש; דיין נרתמה למרכבת המנצחים של הימין. ומה יעלה בגורלנו?

מאת תאיר קמינר
אני לא רוצה לעשות דברים שאני לא עומדת מאחוריהם ולשבור שתיקה בדיעבד. אני מסרבת, וגם אתם צריכים לחשוב על זה.

מאת חיים ברעם
הפשיזם הגזעני מרים את ראשו בארצנו, ומכלה כל חלקה טובה בחברה הישראלית. מה הלאה? עלינו להגדיר מחדש את קווי המתאר של המאבק, כדי שנוכל לשרוד, אולי במובן הכי פשוט של המונח הזה.

מאת גדעון עשת
אם מתנגדי המתווה ינצחו על אף שהסיכוי לכך אפסי תקבל הממשלה נתח גדול יותר מרווחי הגז. ואת הכסף יקבלו הסמוטריצ'ים ושאר אויבי ישראל. מה טוב בזה?

מאת הדס גרטמן
כשאני נרתעת, הוא מתקרב יותר, ממש עלי. כמעט נוגע. מסביב מכוניות העומדות ברמזור. במקרה הטוב, הנהגים מתעלמים. במקרה השכיח יותר, צופרים, מוחאים כפיים, מעודדים, קוראים שמגיע לנו, עושים תנועות מגונות.

מאת גדעון עשת
הנה פרט, צנוע יחסית, שנשמט מהדיון. הממשל הישראלי הקים קרן למזעור נזקי הגז הטבעי. הקרן, שהוקמה ב2013, צופה פני העתיד וידעה, עוד לפני שמישהו חלם על "מתווה הגז", לראות נכוחה.

מאת מיכל בסן
בעולם שבו הכרה בדיכוי שווה להון סימבולי, מטריאלי וחוקי, המציאות היא שמי שיבכה חזק יותר, מי שישקיע יותר משאבים בתעדוף פרוסת העוגה שלו, יזכה לתשואה גבוהה יותר.

מאת אלי אמינוב
טענת ראש ממשלתנו שישראל שומרת על סטאטוס קוו במתחם המסגדים הינה שקר מחוצף. נראה שנתניהו עצמו החליט להגשים את חזון הפונדמנטליסטים היהודים.