מאת נריה ביאלה
לפני יומיים גמרתי לקרוא את הספר "The General's Son – Journey of an Israeli in Palestine" של מיקו פלד, צעיר בניו של האלוף מתי פלד ז"ל (1923-1995). הספר מתאר את התהפכות הלב ההדרגתית גם של הבן גם של האב, כל אחד בנפרד.

מאת ראובן קמינר
לפני מספר שנים היה ניתן "לצבוע" בבטחה את המזרח התיכון בצבעיו של דגל ארה"ב, כלומר באדום, כחול ולבן. פורמציה צבאית זו אומנם נתקלה פה ושם בהתנגדות רוחנית ומדינית מקומית, אך לא במימדים כאלה שיסכנו את ההגמוניה האמריקאית המוחלטת.

מאת חיים ברעם
כך נוצר פרדוקס מסקרן בצמרת שלנו: מינויו מחדש של ליברמן המזוּכּה לשר חוץ מחזק מאוד את שמה הרע של ישראל כאויבת השלום בעולם בשל תדמיתו הלוחמנית, אבל ייתכן שהאינטרס העכשווי שלו הוא דווקא למנוע הרפתקה מטורפת נגד איראן.

מאת ראובן קמינר
זוהי עובדה עצובה שהישראלים בחרו כדוברם אדם שמאמין באמת ובתמים לקשקשת יחסי הציבור שמנפיקים הפקידים במשרדו. נתניהו אולי מסביר היטב את העמדה הישראלית הרשמית לקהלים של תומכים וחסידים מושבעים, אך גינוניו הדרמטיים נחזים כמגוחכים כאשר הוא מציג עמדה זו בפני קבוצת מאזינים אובייקטיבית.

מאת ראובן קמינר
הדיבורים על "מהפכה" בסוריה הם חלום ללא תכלית. הריאליזם המדיני שווה יותר מסיסמאות ריקות על מהפכה בסוריה שיכולות רק להנציח את מצעד העיוולת. התקווה היא להיפגש בג'נבה ולהתחיל במלאכת השיקום של ארץ אומללה זו.

מאת חיים ברעם
כדי שעם שלם ייתן גט פיטורין לממשלה או למנהיגים שיזמו מלחמות שנחשבו זמנית למוצלחות, צריך לבוא אסון צבאי שילווה בהתמוטטות פוליטית וכלכלית. לא ניתן ללמוד ולהפיק לקחים מועילים בתנאים של שלווה, שיוצרים אשליה גדולה שהכוחנות מביאה אושר ועושר.

מאת שמואל אמיר
העיתונות הישראלית הגיעה לשפל המדרגה בסקירתה את אירועי סוריה. אחרי נאומי אובמה וקרי, כאשר המלחמה נראתה מידית, שמחתה לא ידעה גבול: סופסוף אמריקה התעשתה, נעשתה רצינית, היא צוחקת על פקחי האו"ם בסוריה ועל האו"ם.

מאת חיים ברעם
בצד אנחת הרווחה הטבעית של תושבי האזור המסוכן שבו אנחנו חיים, קיימים גם שיקולים גלובליים חשובים. ממשלת ישראל התעלמה מהם כדרכה ורתמה את הארגונים היהודים בארצות הברית לעוד מסע של חרחור מלחמה. כך חזר על עצמו המחדל של המעורבות הישראלית שתי המלחמות בעיראק.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
אנחנו נמצאים אולי בפתחו של עידן חדש.  עידן שבו דיפלומטיה מקבלת עדיפות על פני פעולה צבאית, שבו שמירה על חוקים בינלאומיים חוזרת להיות אינטרס בינלאומי, ולא תירוץ לאמריקאים להשתמש בכוחם הצבאי לשימור האינטרסים האימפריאליסטים שלהם.

מאת גדעון ספירו
ביום כיפור הקרוב מציינת ישראל 40 שנים למלחמת יום הכיפורים. מרבית התקשורת עוסקת בצד הסנטימנטלי של המלחמה, כמו מפגשי לוחמים שלא ראו אחד את השני או סיפורי גבורה, אבל מעט מאד חשבון נפש, שביום כיפור אמור להיות מרכיב עיקרי. מה שלא ייאמר בתקשורת הממוסדת, אומר כאן: מלחמת יום הכיפורים הייתה מיותרת.

מאת שמואל אמיר
לאמריקאים יש כנראה גן התפשטות שכזה. גן של הבאת חופש ודמוקרטיה שמריץ אותם לכל פינות העולם, להגיע למדינות בלי או עם הזמנה. הרי גם היום יש להם כ-800 בסיסים בעולם. אך נבהיר מיד, גל הכיבושים וההתפשטות הוא נחלת השכבות העליונות, אלה השולחים אנשים למלחמה לא של הנשלחים אליה.