מאת ראמי עלי
פתאום, בלי אזהרה, הם פתחו עלינו באש מקלעים מסיבית. הקליעים חדרו לתוך האמבולנס. ניסיתי לסובב את האמבולנס כדי לברוח, אבל כנראה שההגה נפגע מהירי. פתאום הרגשתי כאב חד ברגל והבנתי שנפגעתי מקליע או רסיס. אחר כך השמשה הקדמית נופצה.

מאת יונתן אנסון
לא מדובר כאן רק באוזלת יד פוליטית, חוסר נכונות לבלום. כולם יודעים מה צריך לעשות. יש כאן תהליך עקבי בו כל מי שאינו "משלנו" יהא הוא פלסטיני, מבקש מקלט, או סתם אוהד הפועל תל אביב, הופך להיות השטן בהתגלמותו, וראוי לנו לבחון את הסיבות והנסיבות לתהליך זה.

מאת שמואל אמיר
בינתיים אי אפשר לסכם את המלחמה בעזה. הפסקת האש הופסקה והתותחים רועמים. אך אין ספק שעצם הנסיגה של צה"ל הייתה ניצחון של הפלסטינים. הגנרלים הסבירו, אמנם בקול ענות חלשה, שאינם יכולים לכבוש את העיר עזה, כי כיבוש כזה יעלה במותם של מאות ואלפים חיילים.

מאת אחמד סבאח
אני עובד כחובש. ביום שבת, 20 ביולי 2014, בסביבות השעה 23:00, הייתי בעבודה, במוקד שממנו אנחנו יוצאים עם האמבולנסים במענה לקריאות לסיוע. התחלנו לקבל קריאות משלושה אזורים בשכונת א-שוג'אעיה – רחוב א-נזאז, רחוב א-שעת' ואל-בלתאג'י. האנשים שהתקשרו היו במצב נפשי קשה.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
כתמונתו של דוריאן גריי החבויה בעליית הגג,  בכל פרץ אלימות אנו שולפים את נבואותיו הנוקבות של ישעיהו ליבוביץ' לבחון את כיעורנו מקרוב.  ובשוך האלימות משיבים את התמונה לעליית הגג, וחוזרים להיות יפים, שטחיים, ומרושעים, ספונים בביתנו עם אורטל מהאח הגדול.

מאת סוהיר שבאת
המצב הפך יותר ויותר קשה. הפצצות וירי ממטוסים והפגזות מהיבשה ומהים. באזור שלנו הופצצו כמה בתים ואנשים נהרגו ונפצעו. אני כבר לא מצליחה לעקוב אחרי כל השמות של הנפגעים. אני מרגישה שהזיכרון שלי משתבש. מאז תחילת המלחמה אני לא מצליחה ממש לישון.

מאת חיים ברעם
היא דיברה בבוז על ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ועל "הקנוניה שהוא רקם עם המעצמות האימפריאליסטיות, צרפת ובריטניה". אחי עוזי היה אז בסיני, אמא שלי בכתה מחמת הדאגה (נדיר מאוד אצלה) ודברי המינות האלה הִכּוּ אותי בהלם.

מאת אילן שדה
אני סבור כי  המדובר בהונאת הציבור: מערכת מתוחכמת פועלת בימים אלה להחדרת הרעיון שהמנהרות בעזה הן "איום קיומי" על ישראל, ובכך להצדיק  את המלחמה. הזיכרון הציבורי קצר ונתון למניפולציה. אבל אנו יודעים כי המנהרות לא היו הסיבה למלחמה.

מאת גדעון עשת
מי שמביע התנגדות למלחמה מוקע כבוגד. ומי שאינו יהודי נפגע פיזית מבריוני הימין הקיצוני שבימי מלחמה מתרבים בקצב מפחיד. יש, על כן, סיבה לדאגה. אבל יש כמה עניינים שמבצבצים ומעלים חיוך של שביעות רצון. הנה כמה מהם.

מאת מוחמד אבו מועמר
מה שניות אחרי הפיצוץ התעשתי והבנתי מה קרה. בדקתי את עצמי וראיתי שנפצעתי בפנים ואני מדמם מהלסת. עברתי לבדוק את הילדים שלי ואת יתר בני המשפחה. באותם רגעים הייתה היסטריה גדולה והיה המון בלגאן. קשה לי לתאר את הרגעים אחרי הפיצוץ.

מאת חיים ברעם
האירוניה הגדולה נעוצה ביחס כלפינו, אנשי השמאל והשלום. הטרוניה נגדנו, איך אנחנו מעיזים להפגין נגד הממשלה כאשר חיילים נהרגים, היא עלבון יותר גדול מאשר ההטחה שאנחנו "בוגדים". החיילים נהרגים ונפצעים במלחמה שביקשנו למנוע במחיר מדיני, שאותו ממילא נשלם בעתיד.