
מאת חיים ברעם
מקיואן פרסם את ספרו החדש יחסית בשנה שעברה, וקל להבחין באופן שבו מחלחלת התודעה הנגועה, הניאו-ליברלית של 2012 לתיאור שלו אודות המציאות לפני יותר מארבעים שנה. השמאל כבר לא באופנה, ומקיואן המחונן נותן לזה ביטוי ספרותי עשיר בספרו.
מאת חיים ברעם
מקיואן פרסם את ספרו החדש יחסית בשנה שעברה, וקל להבחין באופן שבו מחלחלת התודעה הנגועה, הניאו-ליברלית של 2012 לתיאור שלו אודות המציאות לפני יותר מארבעים שנה. השמאל כבר לא באופנה, ומקיואן המחונן נותן לזה ביטוי ספרותי עשיר בספרו.
מאת אפרים דוידי
עיני אינו יכול להתפלמס עם ממשלת הימין בנושא ההפרטה כי הוא תומך בהפרטה. לפני מספר חודשים הופרט נמל אילת בסיועה של ההסתדרות; ובנוסף נחתם הסכם קיבוצי ברכבת המאפשר את הפרטתה החלקית: רכבת המטענים (ממנה אפשר להפיק רווחים) תימסר למגזר הפרטי, רכבת הנוסעים (ובה יש רק הפסדים) תישאר בבעלות המדינה.
מאת אפרים דוידי
מדוע הנגב הפך לחצר האחורית של הגלובליזציה? כי לאזור גיאוגרפי כלשהו יש לו זכות קיום, כלכלית וחברתית, בעולם הקפיטליזם הגלובלי רק בעקבות התועלת שמפיקים ממנו חברות רב-לאומיות ובעלי ההון.
מאת גדעון עשת
הניסוי נמשך 9 חודשים והממצאים שעליהם מדווח הפרסום די מדהימים. התפוקה של העובדים מהבית היתה גדולה ב – 13% מאשר התפוקה של העובדים מהמשרד. שני שלישים מהגידול בתפוקה נבעו מהשקעת זמן גדולה יותר. השליש הנותר מגידול התפוקה נבע מגידול ב"פריון" – יותר תפוקה לכל דקת שיחה.
מאת אפרים דוידי
נניח שטבע, המעסיקה כ-7 אלף עובדים בישראל, אמורה לשלם שיעור מס הדומה לעובדיה בעלי השכר הנמוך ביותר – כ-25% מס הכנסה. כך המס של טבע היה גדל אשתקד מ-20 מיליון שקל ל-1.6 מיליארד שקל (או כרבע מתקציב ההשכלה הגבוהה). אבל, כאמור טבע לא תשלם 3.2 מיליארד ולא 1.6 מיליארד, אלה רק 20 מיליון שקל. מתנה של ממש.
מאת אפרים דוידי
כדי שהקרנות יישאו רווחים גדולים יותר נחקק חוק פנסיית חובה, לפיו כל עובד בישראל חייב להיות עמית בקרן פנסיה. חבל שהחוק נחקק רק לאחר הפרטת הקרנות ולאו דווקא כאשר הקרנות היו בבעלות ציבורית. כך מוזרמים מדי חודש מיליארדי שקל נוספים לקרנות המופרטות.
מאת גדעון עשת
כל מי שמתברבר סביב תחרות בחשמל רוצה שהמשק הלאומי ישקיע את המיליארדים האלה בתחנות כוח שרוב הזמן יהיו מובטלות. יש ספקות אם תחרות היא אכן מזור לכל מחלה. אין ספק שבחשמל, בגלל ייחודיות ה"מוצר", זו שטות מוחלטת. ומאוד יקרה.
מאת אפרים דוידי
אותה שכבה של עובדים שגילתה חריצות יתר במהלך המחאה של השנה שעברה, מתרגמת כעת את הקפיצה בתודעה עם הרצון להילחם על מקום העבודה – על הפרנסה. אלה אותם העובדים שהבינו שהעסקה פוגענית הולכת יד ביד עם פחד והפחדה, פירור בקרב העובדים ותודעה מעמדית נמוכה. לא עוד.
מאת אפרים דוידי
הוויכוח סביב הגזירות המתוכננות, התוספת במע"מ והממשלה שמתעקשת לקחת מאלה שאין להם – כדי לתת למי שיש (והרבה!) – העמיד בצל יוזמה ממשלתית נוספת לא פחות חשובה ואף הרסנית יותר עבור העובדים. זו ההצעה הממשלתית הבאה לשנות את הגדרתן של שעות עבודה ומנוחה.
מאת אריאל ליבמן
רבי יהושע אומר שכשיש שביל באמצע השדה, והשביל רומס את החיטה שצמחה שם, ובכך נגזלת פרנסתו של בעל השדה, דע לך שכשאתה בוחר לדרוך בשביל הזה – למרות שהוא כבר קיים, והחיטה כבר רמוסה – עדיין אתה בגדר ליסטים, שותף לפשע. כי אתה מסכים לגזל, כי אתה עוזר להפוך אותו לנורמה.
מאת אפרים דוידי
הקמת ממשלת האחדות הימנית התקבלה בהקלה בקרב "קברניטי המשק". זה שנים רבות שהמעסיקים הגדולים בישראל; בתעשייה, בבנקאות ובמסחר, דורשים "ממשלות אחדות לאומית" בכל הזדמנות, לפני כל מערכת בחירות ואחריה. מול התמיכה הנלהבת של בעלי ההון, לא נשמעה קולה של ההסתדרות בראשות עופר עיני.