מאת אלי אמינוב
כ-50 מעובדי משרד החוץ הגיעו בבוקר ה-3 ביולי למטה השב"כ, אי שם בצפון תל-אביב, כדי למחות על כך שאנשי שירות הביטחון הכללי מסייעים לשבור את העיצומים שעליהם הכריזו לפני ארבעה חודשים. הם עמדו שעה ארוכה בשמש במרחק של כמה מאות מטרים משערי המתחם המאובטח. "השב"כ משת"פ", נכתב באחד השלטים.

מאת אריאן אופיר
הגיע הזמן שנפסיק לקבל את העזרה שהורינו נותנים לנו כמובן מאליו. הם אלו שראויים להיות במוקד הדיון הציבורי, כי נחשו מה, גם הם כורעים תחת הנטל ועתידם הכלכלי אינו יותר יציב מעתידנו שלנו. גם הם צריכים רשת ביטחון, ומי שיכולה להעניק לנו אותה היא לא אחרת מאשר המדינה.

מאת גדעון עשת
האם ראוי לקצץ בשכר עובדי המגזר הציבורי? עצם הצגת השאלה באופן הזה מלמדת כי המציע מסתכל על תשלומי השכר הציבוריים כאל הוצאה ככל ההוצאות. ואם נגזר לקצץ בהוצאות אז דין השכר אינו שונה מדין קצבת הילדים, הדלק לטנק וכל הוצאה ציבורית אחרת, למעט החזר חובות שנחשב קודש קודשים.

מאת גדעון עשת
בחודשים הבאים אי אפשר יהיה להימלט מצמד המילים "קיצוצי תקציב". לפני שנגיע לעיקר – מצב הילדים – הנה מילת אזהרה: משקרים אתכם. תקציב הממשלה לשנה הנוכחית ולשנה הבאה יהיה גדול מהתקציב של השנה שעברה. לא קיצוצים ולא ציפורים.

מאת אפרים דוידי
מדוע הנגב הפך לחצר האחורית של הגלובליזציה? כי לאזור גיאוגרפי כלשהו יש לו זכות קיום, כלכלית וחברתית, בעולם הקפיטליזם הגלובלי רק בעקבות התועלת שמפיקים ממנו חברות רב-לאומיות ובעלי ההון.

מאת גדעון עשת
הניסוי נמשך 9 חודשים והממצאים שעליהם מדווח הפרסום די מדהימים. התפוקה של העובדים מהבית היתה גדולה ב – 13% מאשר התפוקה של העובדים מהמשרד. שני שלישים מהגידול בתפוקה נבעו מהשקעת זמן גדולה יותר. השליש הנותר מגידול התפוקה נבע מגידול ב"פריון" – יותר תפוקה לכל דקת שיחה.

מאת עפרה ישועה-ליית
תחרות הקיפוח נפרשת  במלוא תפארתה. האם מקופחים יותר החילונים האליטיסטים שבניהם ובנותיהם משרתים בצבא (לא פעם במסלולים נחשקים ומתגמלים) או האברכים ותלמידי הישיבה העניים, דור שלישי ליצרני מצוקה?

מאת אפרים דוידי
כדי שהקרנות יישאו רווחים גדולים יותר נחקק חוק פנסיית חובה, לפיו כל עובד בישראל חייב להיות עמית בקרן פנסיה. חבל שהחוק נחקק רק לאחר הפרטת הקרנות ולאו דווקא כאשר הקרנות היו בבעלות ציבורית. כך מוזרמים מדי חודש מיליארדי שקל נוספים לקרנות המופרטות.

מאת גדעון עשת
כל מי שמתברבר סביב תחרות בחשמל רוצה שהמשק הלאומי ישקיע את המיליארדים האלה בתחנות כוח שרוב הזמן יהיו מובטלות. יש ספקות אם תחרות היא אכן מזור לכל מחלה. אין ספק שבחשמל, בגלל ייחודיות ה"מוצר", זו שטות מוחלטת. ומאוד יקרה.

מאת חיים ברעם
כעיתונאי מקצועי וגם כאיש שנולד וגדל בירושלים, קשה לי לתאר את הנוף שלנו בלי "מעריב". אולי האינטרנט דוחק לפינה את העיתונות הכתובה, אבל לנו קשה להתרגל לעובדה הזאת. ייתכן שהזיכרונות רובצים עלי ודוחים מיום ליום את הרגע, שבו אגיע סוף-סוף למחלקת המנויים של "מעריב" ואפרד מהעיתון לשלום.